בג"צ 144/86
פסק-דין עליון
תקציר
העותרים, שלושה קציני צה"ל שהואשמו בגרימת מוות ברשלנות, ערערו על דחיית בקשתם לפסול את השופט היושב בדין (הפרקליט) של בית הדין הצבאי המיוחד שדן בעניינם. הסנגור התערב שלא כדין פעמיים: ראשית, בכך שלחץ על העד המומחה מטעם הנאשמים לערוך ניסוי שביקשה התביעה, ושנית, בכך שרמז להגנה כי יש להכין עדי אופי לדיון שלאחר הכרעת הדין. בית המשפט הצבאי לערעורים דחה את הערעור ברוב קולות, ופירש את הדין החל כמחייב רמה גבוהה של חשש למשוא פנים, שלא התקיים במקרה זה. דעת המיעוט צידדה בנורמה מחמירה יותר לבחינת התנהלותם של שופטים צבאיים, שתצדיק פסילת הפרקליט. בג"ץ קבע כי אמנם התנהלותו של הפרקליט לא הייתה תקינה, אך פרשנות הרוב בבית הדין לערעורים לא הייתה טעות משפטית כה משמעותית המצדיקה התערבות. בית המשפט הדגיש כי הוא אינו יושב כערכאת ערעור לפסקי דין צבאיים וכי פרשנות הרוב סבירה, גם אם פרשנות אחרת אפשרית. לדברי בית המשפט, סוגיית הפסילה מחמת משוא פנים היא בעיקרה שאלה של צדק ופרוצדורה, המשותפת לכל הערכאות, והפגיעה בעקרון משוא הפנים נבחנת על פי הנסיבות. מאחר שפרשנות הרוב סבירה, לא ניתן לומר שיש בה טעות משפטית שתצדיק התערבות. השופט בייסקי, בהתנגדותו, טען כי התנהלות הפרקליטות יצרה רושם אובייקטיבי של הטיה לטובת התביעה וכי פרשנות הרוב לחוק שגויה. עם זאת, החלטת הרוב עמדה בעינה, והעתירה לפסילת הסנגור נדחתה.
בג"צ 144/86 סאל זיו הלוי נ' בית הדין הצבאי לערעורים, עליון (3.4.1986)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.