רע"א 6330/19

תקציר

המבקשים ביקשו רשות ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר בנוגע לסכסוך מקרקעין, דבר המעורר שתי שאלות עקרוניות. ראשית, הם טענו כי היתר מפורש להחזיק בקרקע צריך לגרור פיצוי, גם אם הוא אינו בלתי חוזר, אך השופט ציין כי הערכאות הנמוכות יותר קבעו אחרת, ולא ניתן לערער על קביעה עובדתית זו כעת. מאחר שהמבקשים גם לא הצליחו להפריך את קביעת הערכאה הנמוכה יותר כי המקרקעין הנדונים ממוספרים באופן שונה ברישומים רשמיים, נדחתה טענה זו. שנית, המבקשים טענו כי יש להיות זכאים לדיור חלופי לפי סעיף 194 לחוק התכנון והבניה, אך השופטת הסכימה עם פסיקות קודמות לפיהן סעיף זה אינו חל על מצבם, שכן המבקשים קיבלו גישה למקרקעין שלא כדין וללא כל הסתמכות מוכחת. השופט דחה גם את הטענה כי אלפי משפחות יושפעו מהפסיקה, שכן היא אינה נתמכת בראיות. בשל חוסר שחר בטיעוני המבקשים, נדחתה בקשת רשות הערעור.