עמ"נ 15927-06-12

תקציר

פסק הדין דן בשתי סוגיות עיקריות: שאלה פרוצדורלית בדבר עיתוי הגשת השגה על חיוב בארנונה, וסוגיה מהותית בדבר סיווגו ומיסויו של נכס. באשר לשאלה הפרוצדורלית, בית המשפט דוחה את הטענה כי ההשגה הוגשה מחוץ לחלון הזמן של 90 יום, שכן מינהל הארנונה לא הצליח להוכיח מעל לכל ספק כי המשיב קיבל את חיוב המס בתחילת שנת 2010. בית המשפט גם דוחה את הטענה כי תשלום התשלום הראשון על ידי המשיב בחודש פברואר 2010 משמעו קבלת החיוב השנתי. בסוגיה המהותית, בית המשפט קובע כי אין לסווג את הנכס הנדון כמבנה רב תכליתי בעל שימושים מגוונים. ועדת הערר קבעה כי קיים קשר מהותי בין הפעילות בקומה הראשונה והשנייה של הנכס מתקבלת, כלומר יש לסווג את הנכס כולו כתעשייתי. זאת, בהתבסס על העיקרון לפיו אין לפצל את סיווגו של נכס לחלקים קטנים וטריוויאליים, ועל חוסר המעשיות של מעקב אחר שימושים בחלקים שונים של נכס הומוגני בעיקרו. משכך, הערעור נדחה, והמשיבה חויבה לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למינהל הארנונה.