פ"א 12154-07-14

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטענות שהציגו הצדדים, יחד עם הפרוטוקולים ופסק הדין של בית משפט קמא. לאחר שיקול דעת, הערעור מתקבל והחלטת הביניים בדבר אכיפה בררנית מתבטלת. התיק מוחזר לבית המשפט קמא לדיון נוסף. פסק הדין מתווה את התקדים המשפטי למושג האכיפה הבררנית, תוך הדגשה כי טענה מסוג זה צריכה להיות מוכחת על ידי המערער. הם לא עשו זאת במקרה הזה. זאת ועוד, המשך הפרתה של המשיבה את חוקי השילוט, גם לאחר שנשאו בהשלכות משפטיות, מבדיל אותה מחברות בנייה אחרות שהסירו את השלטים הבלתי מורשים שלהן. בית המשפט מוצא כי התנהגותו של המשיב מהווה הפרה בוטה של החוק וניצול לרעה של מערכת המשפט. פסק הדין מתייחס גם לרעיון של הפרות חוזרות, ומדגיש כי כל יום שבו שלט נותר בלתי מורשה מהווה עבירה נפרדת. עוד מציין בית המשפט כי היה מקום להאריך את תקופת הבדיקה כך שתכלול משך זמן ארוך יותר, בהתחשב באופיים של פרויקטי בנייה. משאביה המוגבלים של המערערת, במקרה זה העירייה, נלקחו אף הם בחשבון, ובית המשפט מקבל כי בחירת אזור ספציפי לאכיפה ממוקדת בשל שיקולי בטיחות היא גישה סבירה. בסופו של דבר, נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא בכך שקיבל את טענת האכיפה הבררנית ללא ראיות מספיקות. המשיב לא הוכיח כי הם זוכים ליחס שונה מגורמים דומים או כי פעולות העירייה הונעו משיקולים זרים או פסולים. החלטת ערכאת הערעור מדגישה את שלטון החוק ואת פסול השפיטה העצמית, ומגיעה למסקנה כי יש צורך בדיון מלא כדי לקבוע את העובדות. העניין מוחזר אפוא לבית משפט קמא, וההחלטה הקודמת לפסוק הוצאות למערערת מתהפכת אף היא. פסק דין זה יתנהל בהיעדר שני הצדדים.