ת"א 56512-03-15

תקציר

התובע, שנפגע בתאונה, תבע את הנתבעים לפיצויים. בית המשפט קבע כי התובעת אכן הצליחה להוכיח את טענותיה לנכות רפואית ותפקודית, והטיל את נטל ההוכחה על הנתבעים. בית המשפט קבע כי לתובעת נכות רפואית בשיעור של 10% ונכות תפקודית בהתאם, המושפעת מהמגבלות והכאבים שנגרמו כתוצאה מההתערבות הניתוחית במרפקה. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את תביעת התובעת לנכות תפקודית אסתטית, וטען כי הצלקת במרפקה לא תפגע באופן משמעותי באפשרויות התעסוקה שלה. בחישוב פיצויה של התובעת בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, שקל בית המשפט את נסיבותיה הפרטניות. נפסק כי בחירתה של התובעת שלא לעבוד בתקופות מסוימות לא נבעה מהתאונה אלא מהעדפתה האישית להקים משפחה ולגדל ילדים. כך, חישב בית הדין את הפסד ההשתכרות על בסיס שכר המינימום ופוטנציאל הצמיחה של התובעת, בהתחשב ברקע השכלתה שלה. בית הדין אף קבע את מועד תחילת חישוב הפסדי השכר העתידיים ליום 1.4.2019. בנוסף, פסק בית המשפט לתובעת פיצוי בגין סיוע צד ג' שנדרש בביתה בשל מוגבלותה. סך הפיצויים שנפסקו לתובע כלל 37,622 ש"ח בגין נזק לא ממוני, 2,224 ש"ח בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, 62,285 ש"ח בגין סיוע לצד ג' ו-199,120 ש"ח בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, בסך כולל של 301,251 ש"ח. סכום זה ישולם על ידי הנתבע, בניכוי כל התשלומים שקיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, בצירוף שכר טרחת עורך דין ואגרת בית משפט. פסק הדין ניתן לטובת התובע, ולנתבעים זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.