ת"מ 142/06

תקציר

פסק הדין מאשר הסכם פשרה שהושג בין עובדים שהגישו תביעה ייצוגית נגד רשות המיסים של מדינת ישראל לבין ארגון העובדים המייצג את העובדים. התובעים טענו כי יש להכיר בדמי התארגנות המשולמים על ידי העובדים כהוצאה מוכרת לצורכי מס, ולכן על רשות המסים להחזיר את המסים שנגבו בגין עמלות אלה. הסכם הפשרה קובע כי רשות המסים תכיר באופן חלקי בעמלות אלו כהוצאה מוכרת לצרכי מס. הסוגיות העיקריות שהיה על בית המשפט להכריע בהן היו שכר טרחת בא כוח התובעים ומי יישא בשכר טרחה זה – המדינה או העובדים. בית המשפט פסק לטובת בא כוח התובעים והורה למדינה לשלם שכר טרחה בסך מיליון שקל, כולל מע"מ. בהחלטתו זו שקל השופט את נסיבות המקרה, והדגיש את הצורך לאזן בין התמריץ להגשת תובענות ייצוגיות מוצדקות לבין מניעת תביעות סרק. השופט ציין את כישלונם של באי כוח התובעים לנסות לפתור את הסוגיה מול רשות המסים טרם הגשת התביעה. בנוסף, התייחס השופט לתועלת המשמעותית שהביא הסדר הפשרה לחברי הקבוצה, שחסך מרשות המסים התדיינויות משפטיות פרטניות והכרה בדמי ההתארגנות כמוכרים לצורכי מס. עם זאת, השופט שקל גם את הקופה הציבורית ואת כוונת המחוקק להגביל את נטל המדינה בתביעות ייצוגיות. לבסוף, השופטת בחנה את התנהלות באי כוח התובעים ומצאה כי בנסיבות אלה שכר טרחה השווה לכ-1.6% מסך ההטבה שהושגה עבור הקבוצה היה סביר.