פ"א 8591-02-17

תקציר

במקרה זה ערערה המדינה על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע שהעניקה ארכה של 5.5 חודשים לביצוע צו הריסה מנהלי, בטענה כי פרק זמן זה סותר את כוונת החוק, המחייב תגובה מיידית לבנייה בלתי חוקית כדי למנוע עובדות מבוססות בשטח. מבחינה היסטורית, בתי המשפט הקפידו על הריסות מהירות, בדרך כלל בתוך 30 יום, אך החלטות בית המשפט האחרונות חרגו מנורמה זו, מה שגרם למדינה לבקש הבהרות לגבי הקריטריונים לעיכובים. ההארכה השנויה במחלוקת נבעה משיקולים הומניטריים של המשיב, אלמנה במצב בריאותי שברירי, המתגוררת בבניין שבנתה משפחתה. למרות שבית המשפט מצא נסיבות אלה מחייבות, הוא חרג מגבולות שיקול הדעת המשפטי הראוי. המערער טען כי מתן ארכות ארוכות להריסה מעודד בנייה בלתי חוקית וערעורים משפטיים מיותרים על צווי הריסה. חרף טענת המשיב, החוק המתוקן, שטרם נאכף, מבקש להגביל את שיקול הדעת של בית המשפט במקרים כאלה, תוך הדגשת כוונת המחוקק לזרז את ההריסות תוך הכרה בעילות מוגבלות לדחיות, כגון שינויים צפויים בחוקיות. בסופו של דבר צידד בית המשפט במדינה, והסכים כי הארכה שניתנה חורגת מגבולות הדין, גם לפי הדין הישן. עם זאת, בהתחשב בזמן שחלף מאז ההחלטה הראשונית ובשינויים המשפטיים הצפויים, הערעור התקבל באופן חלקי, ונקבע מועד חדש לביצוע ההריסה של 40 יום.