ת"א 43379-09-14

תקציר

התובע, שעבד אצל הנתבעת כאיש מכירות בחנות למוצרי חשמל, הגיש תביעה נגד מעסיקו לקבלת פיצויים בגין פגיעות שנגרמו לו לכאורה בתאונת עבודה. התובע טען כי נפגע בעת שהרים מכונת כביסה כבדה לבדו, ללא עזרים מכניים או סיוע מעמיתים, כפי שהורה מעסיקו. לטענתו, הנתבעת לא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים, לא סיפקה הנחיות ולא פיקחה על העבודה, ובכך הפרה את חובת הזהירות של המעסיק. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי התאונה לא התרחשה כמתואר וכי רשלנות התובע גרמה לתאונה. בית המשפט קיבל את גרסת התובע לאירועים, וקבע כי הוכיח די הצורך את נסיבות התאונה. נפסק כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי התובעת, שכן המעסיק לא סיפק סביבת עבודה בטוחה, הכשרה נאותה והשגחה נדרשת. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבע אחראי לתאונה. באשר לאשמתו התורמת של התובע, החליט בית הדין שלא לייחס לתובע כל רשלנות, בהתחשב בהתנהגותו הסבירה ובהימנעותו של המעסיק ממתן הדרכה ופיקוח נאותים. לצורך כימות הנזק מינה בית המשפט שלושה מומחים רפואיים. דעותיהם היו חלוקות, אך בית המשפט העדיף את חוות דעתו של ד"ר אמיר השרוני, שהעריך את נכותה של התובעת בשיעור של 19%. בית המשפט קבע את הנכות התפקודית באותו שיעור, ומצא אותה סבירה בנסיבות העניין, למרות בעיותיו האורתופדיות האחרות של התובע. בית המשפט פסק לתובע 230,545 ₪ בגין אובדן השתכרות בעבר, 350,000 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות עתידי, 45,000 ₪ בגין סיוע מאחרים, 7,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ו-100,000 ₪ בגין נזק לא ממוני. לאחר ניכוי הקצבאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, סך הנזק הסתכם ב-20,651 שקל. סכום זה, בצירוף שכר טרחת עורך דין והחזר הוצאות, חויב ישולם על ידי הנתבע לתובע בתוך 30 יום.