עת"מ 48462-11-20

תקציר

עניינו של פסק הדין הנדון בעתירה שהגיש יחיד, המכונה מעתה העותר, לבית המשפט בבקשה לבטל שתי החלטות של המשיב – ועדה מקומית לתכנון ובנייה, ולבטל היתר בניה. העותר, שאין לו זכויות בחלקת הקרקע הרלוונטית או בנכסים סמוכים, ביקש לערער על חוקיות היתר הבנייה. ההחלטה הראשונה, מיום 26.3.2020, והשנייה, מיום 17.9.2020, דחו שתיהן את טענות העותרת בעניין היתר הבנייה בנימוק של היעדר זכויות עומדות. העותר טען כי היתר הבנייה סטה מהתכנית המאושרת וביקש להגיש תביעה בשם הציבור. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטות הוועדה, תוך שהוא מציין חוסר שחר בטענות העותר ומדגיש את ההיקף המצומצם של ההתנגדויות להיתרי בנייה, שנועדו למנוע פגיעה בזכות הקניין של בעלי הזכויות במקרקעין. יתר על כן, הדגיש בית המשפט את השיהוי בגישתה של העותרת, בציינו כי עבודות הבנייה כבר החלו על בסיס ההיתר שניתן. פסק הדין התייחס גם לפסיקות האחרונות של בית המשפט העליון שהגבילו עוד יותר את היקף העותרים הציבוריים וחיזקו את הדרישה למיצוי הליכים מנהליים. בסופו של דבר נדחתה העתירה, והעותר חויב לשאת בהוצאות השימוע של כל אחד משלושת המשיבים.