ע"א 737/92

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה הדוחה תביעה כספית של חקלאי, המכונה המערער, נגד מנהל מחלקת מס רכוש, המכונה המשיב, ומדינת ישראל. המערער טען כי המשיב הוציא שומות ארנונה מופרזות ושרירותיות על מקרקעיו בבנימינה מאז שנת 1977, וגרמו לו להתנכלות, סבל ועוגמת נפש וכן הוצאות. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, ודחה ערעור זה. השופט צ.א. טל מצא כי הנימוק שניתן על ידי בית המשפט המחוזי לדחיית התביעה – לפיו המשיב אינו אחראי מאחר שלא הוציא את השומות באופן אישי – אינו מספק. המשיב, כמנהל מחלקת מס רכוש, היה בעל הדין המתאים בתיק זה וחתימתו על הודעות השומה הפכה אותן למחייבות. השופט הורה להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי להכרעה בשאלה האם יש למערער עילת תביעה בגין רשלנות ופיצויים שלאחר מכן. עוד קבע טל כי תביעת המערערת להוצאות בסך 6,830 ₪ נדחתה בצדק על ידי בית המשפט המחוזי מאחר שלא הוכח כי הסכומים קשורים לרשלנות הנטענת. באשר לטענת המערער כי המדינה ניכתה שלא כדין 110 ₪ מהוצאות המשפט שנפסקו לו בערעור קודם, קבעה השופטת טל כי על בית המשפט קמא לקבוע האם הניכוי נעשה כדין כמס במקור, ואם לאו, על המדינה לשלם למערער את הסכום המגיע לו. השופט טל הציע כי השימוש של המערער בשפה פוגענית בסיכומיו עלול לגרום לכך שבית המשפט יסרב לפסוק לו הוצאות. השופטת ד' דורנר הסכימה עם פסק הדין. השופטת ט' אור הסכימה עם ההחלטה להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי להכרעה בעניין רשלנות והוצאות, אך חלקה על כך בסוגיית הקיזוז, וסברה כי מדובר בעניין של מה בכך שאין טעם להתערב בו. הערעור נדון בפני השופטת טל, השופטת דורנר והשופטת אור וניתן ביום 30.3.95.