עת"מ 1154/05

תקציר

המחלוקת היא על ארנונה הנגבית מעסקים באזורי תעשייה ומלאכה בשטח המוניציפאלי של המשיב. בשנת 2005 החלה העירייה לחשב את הארנונה באופן שונה מאשר בשנים קודמות, וכתוצאה מכך חשבונות הארנונה של העותרים היו גבוהים משמעותית עבור העותרים, שהם בעלי עסקים בעירייה. העותרים טענו כי שיטת החישוב החדשה היא למעשה פתרון עוקף להעלאת מסים והייתה צריכה להיות מאושרת על ידי שרי האוצר והפנים כנדרש בחוק. עוד טענו כי העירייה שגתה בכך שלא הפרידה בין החיובים בגין קרקע תפוסה לבין החיובים בגין מבנים בשומות המס. העירייה הודתה בטעות בנוגע לחיובי הקרקע הכבושה, אך טענה כי שיטת החישוב החדשה אינה מעקף אלא תיקון טעות ארוכת שנים בפרשנות הצווים הרלוונטיים. בית המשפט קבע כי העירייה אכן טעתה בחישוב בשנים קודמות ורשאית לתקן אותה ללא אישור השרים, שכן "חוקי ההקפאה" נועדו למנוע מהרשויות לנצל לרעה את סמכויותיהן וליצור דרכים עוקפות להעלאת מסים שלא כדין. זאת ועוד, דחה בית המשפט את הטענה כי יש להתחשב בציפיות העותרים, שכן הן התבססו על שיטת חישוב שגויה. עם זאת, בית המשפט הורה לעירייה לפרסם הודעות מתוקנות המפרידות בין חיובים בגין קרקע תפוסה ומבנים. העתירה נדחתה, והעותרים חויבו בתשלום שכר טרחת העירייה, כאשר העירייה אף הונחתה למסור לעותרים הודעות מס מתוקנות.