ת"א 136-04-09

תקציר

פסק הדין הוא לטובת התובעים בתביעה נגד מספר נתבעים בגין הפסדי השקעה. התובע הראשון, מר בנימין רוזנבלט, השקיע סך של 360,350 דולר בשתי עסקאות נפרדות. העסקה הראשונה הייתה השקעה של 352 אלף דולר בפרויקט תקשורת ברפובליקה המרכז אפריקאית. מר רוזנבלט התקשר בהסכם מייסדים עם הנתבעת הראשונה, גב' ויקי פלדמן, ואחרים, לרבות סבתו (התובעת השנייה) ומר יששכר שטיינהרטר. ההסכם נוסח על ידי הנתבע השלישי, עו"ד משה הלד. על פי ההסכם, השקעתו של רוזנבלט תשמש לרכישת ציוד תקשורת לפרויקט והציוד יובטח לטובתו. הפרויקט לא יצא לפועל והסכם המייסדים הופסק. מר רוזנבלט דרש את החזר השקעתו, אך במקום זאת קיבל ציוד שלא תאם את הציוד המפורט בהסכם והיה חסר ערך. נמצא כי גב' פלדמן ביצעה מעשי מרמה לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין. היא הציגה מצג שווא בהסכם המייסדים שהיא בעלת זיכיון תקף להקמת מרכז תקשורת ברפובליקה המרכז אפריקאית. יתר על כן, היא הונתה את מר רוזנבלט ואת הנתבע השלישי בנוגע למטרה שלשמה ישמשו כספיו של מר רוזנבלט והשתמשה בכספים לצרכיה שלה. הנתבע השלישי נמצא רשלן בניסוח הסכם המייסדים ובהעברת כספיו של מר רוזנבלט לגב' פלדמן, בניגוד להסכם ולהתחייבויותיו כנאמן של מר רוזנבלט. העסקה השנייה הייתה השקעה של 50 אלף דולר בפרויקט תקשורת נוסף, הפעם בברלין, גרמניה. מר רוזנבלט השקיע את הכסף אצל גב' פלדמן. הפרויקט לא יצא לפועל וכספו של מר רוזנבלט לא הוחזר. בית המשפט קבע כי גב' פלדמן הפרה באופן יסודי את החוזה בינה לבין מר רוזנבלט וחייבה אותו לשלם לו את הסכום שהושקע. סבתו של מר רוזנבלט השקיעה 210,000 דולר בפרויקט מרכז אפריקה ונחשבה כתובעת נוספת בתביעה. עם זאת, מאחר שלא היו יחסים חוזיים בינה לבין הנתבעים, תביעתה נדחתה. התובע הרביעי, מר אברהם קרויס, השקיע 100,000 דולר בפרויקט מרכז אפריקה לפי הצעתו של מר רוזנבלט ונחשב גם לתובע נוסף. תביעתו נדחתה גם בשל היעדר קשר חוזי עם הנתבעים. הנתבעים הראשון והשלישי חויבו לשלם למר רוזנבלט 1,478,400 דולר, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. הנאשם השלישי חויב לשלם 35,070 דולר נוספים. כל הנתבעים חויבו לשלם למר רוזנבלט הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 350,000 ₪. בנוסף, חויב הנאשם הראשון לשלם למר רוזנבלט 210,000 דולר עבור העסקה בגרמניה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 דולר. התביעה נגד הנתבעת השנייה, הגב' שני ביטי, נדחתה, מאחר שבית המשפט לא מצא כל ראיה לכך שקיבלה את כספו של מר רוזנבלט או שמקורות המימון לדירתה כללו את כספו, בניגוד לטענותיו. הנתבע השלישי הגיש הודעה לצדדים שלישיים כנגד הנתבעים הראשון והשני, בטענה כי אם מישהו אחראי כלפי התובעים בגין אובדן כספם, הרי זה הנתבע הראשון והשני. ההודעה לצד השלישי נגד הנתבע הראשון התקבלה, ואילו ההודעה נגד הנתבע השני נדחתה. לפיכך, חויב הנתבע הראשון לשלם לנתבע השלישי את הסכומים הנקובים בפסק הדין נגד הצד השלישי.