על"ע 6/72

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין של בית המשפט העליון בערעור על פסק דין של בית הדין הארצי למשמעת של לשכת עורכי הדין. הערעור הוגש על ידי עורך דין שהורשע בעבירות משמעת לפי סעיפים 53 ו-61 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961. האישומים נגעו לאי החזרת פיקדון בסך 45,000 ש"ח שהוחזק בנאמנות, על מנת ללחוץ על הלקוח לשלם שכר טרחה. בית הדין למשמעת גזר על עורך הדין תשעה חודשי השעיה והורה על פרסום גזר הדין וגזר הדין, כולל שמו של עורך הדין. בית המשפט העליון מתייחס תחילה לסוגיה הפרוצדורלית האם פסק הדין של בית הדין המשמעתי תקף למרות שרק שניים מתוך שלושת השופטים חתמו עליו, לאחר מותו של השופט השלישי במהלך הדיונים. בית הדין קובע כי די בחתימותיהם של שני שופטים, כל עוד פסק הדין ניתן על ידי בית הדין בהרכבו המלא ושתי החתימות מייצגות את החלטתו פה אחד של בית הדין. לגופו של ערעור מקבל בית המשפט העליון את ההרשעה ואת העונש שהטיל בית הדין המשמעתי. בית המשפט מדגיש את חומרת הפרת חובות האמונים על ידי עורכי דין, במיוחד במקרים הנוגעים לטיפול בכספי לקוחות. הוא מציין כי הלנת כספי לקוחות כדי ללחוץ על הלקוח לשלם שכר טרחה היא לא רק הפרת אמונים אלא גם עבירה על החוק. בית המשפט מדגיש גם את הצורך בהרתעה בעניינים אלה ואת חשיבות השמירה על שמו הטוב של מקצוע עריכת הדין. עם זאת, בית המשפט העליון קובע כי בית הדין למשמעת שגה בכך שלא פרסם את שמו של עורך הדין בפסק הדין. בית הדין קובע כי טובת הציבור והמקצוע מחייבת את פרסום השם, במיוחד בהתחשב בהרשעתו הקודמת של עורך הדין בדיון משמעתי. השופט ח' כהן, שנתן את פסק הדין, התעייף מהעיכובים בהליך המשמעתי, אך הודה במאמצי לשכת עורכי הדין בעניין זה. הוחלט לדחות את ערעור עורך הדין בע"א 6/72 ולקבל את ערעור לשכת עורכי הדין בע"א 4/72, להורות על פרסום פסק הדין וגזר הדין, לרבות שם עורך הדין. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין, לרבות הסוגיה הפרוצדורלית, הדין המהותי ונימוקי השופטים. הוא מספק סקירה ברורה ותמציתית של עובדות המקרה, השיקולים המשפטיים וההחלטה הסופית של בית המשפט העליון.