ע"ז 57977-10-17

תקציר

פסק הדין דן בתוקפה של צוואה ובביצועה, תוך התמקדות בשני מועדים מרכזיים המוזכרים בצוואה – האחד מודפס והשני בכתב יד – ובהשלכות של סתירות אלה. השופט פותח בהדגשת חשיבות כיבוד כוונת המצווה כעיקרון המנחה בפרשנות הצוואה. מאחר שבצוואה המדוברת נפל פגם צורני – שני המועדים – נדרש התובע, שביקש צו קיום צוואה, להציג תחילה את הראיות. התובעת הצליחה להוכיח את קיומה ותוכנה של הצוואה, והשופטת מצאה כי אי ההתאמה בתאריכים אינה פוסלת אותה. החוק קובע כי לצד הדרישה לעמידה קפדנית בתנאים פורמליים לעריכת צוואה, לבית המשפט יש סמכות לרפא פגמים צורניים בהתקיים תנאים מסוימים: יש לקיים את יסודות הצוואה, והיא חייבת לשקף את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה. חומרת הפגם קובעת את נטל ההוכחה הנדרש להוכחת אמיתות הצוואה. במקרה זה, הפגם הצורני – טעות בשנת מועד הצוואה – אינו נחשב משמעותי. יתר על כן, הצדדים מסכימים כי הצוואה שיקפה את כוונותיו האמיתיות של המצווה בעת עריכתה. השאלה המרכזית היא האם המצווה ביטל את הצוואה בהמשך. הדרכים לביטול צוואה מוזכרות במפורש בחוק. מאחר שהצוואה המדוברת לא הושמדה, ולא נערכה צוואה חדשה, בוחן השופט את האפשרות לביטול בעל פה. השופט מציין כי הוכחת קיומה ותוכנה של צוואה או ביטולה באמצעות הצהרה בעל פה דורשת ראיות משמעותיות בשל היעדרו של המצווה. נטל ההוכחה מוטל על מבקש הביטול. מאחר שהביטול הנטען היה בעל פה, השופט בוחן את מהימנות העדויות ומגיע למסקנה כי המצווה לא התכוון לבטל את הצוואה. בנוסף, דן השופט בדרישות הפסילה בעל פה על פי החוק, הכוללות הימצאות במצב של "שכיבה מן הרע" ואמירת הדברים בפני שני עדים השומעים את המצווה. השופט בוחן בקפידה כל דרישה ומגיע למסקנה כי הן לא מולאו במקרה זה. יתר על כן, השופטת מדגישה כי לא ניתן להתעלם מהיעדר מזכר הבנות – דרישה קריטית, במיוחד כאשר אין ראיות לכך שהמצווה נקט בצעדים אקטיביים כלשהם לביטול הצוואה. בסופו של דבר, השופט דוחה את טענות הביטול ופוסק לטובת תוקפה של הצוואה. את אי ההתאמה במועד הצוואה מצווה לתקן, וניתן צו קיום צוואה. הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין הוא לטובת ביצוע הצוואה, כאשר התאריך המתוקן הוא 05.07.2006.