ע"פ 115/00

תקציר

המערער, פיזיותרפיסט במקצועו, הואשם בביצוע מעשי אונס ומעשה סדום במטופלת שלו במהלך עיסוי. בית המשפט המחוזי זיכה אותו מאשמת אונס ומעשה סדום, אך הרשיע אותו במעשה מגונה בהסכמה שהושגה במרמה. הן התביעה והן הנאשם ערערו. התביעה טענה כי יש להרשיע את הנאשם באונס ובמעשה סדום משום שלא שגה באי הסכמתה של המטופלת והשתמש בכוח או איים עליה. הנאשם טען כי המטופלת יזמה את המגע המיני וכי לא נעשה שימוש בכוח או באיום. השופטים אנגלרד וטירקל הסכימו עם התביעה כי יש להרשיע את הנאשם באונס לפי סעיף 345(א)(4) לחוק העונשין, האוסר על אונס תוך ניצול מצב המונע מהאישה להתנגד, ומעשה סדום. השופט מ' חשין הסכים כי יש להרשיע את הנאשם באונס ובמעשה סדום אך לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין. לדברי השופט אנגלרד, הנאשם לא שגה באי הסכמתו של המטופל ועצם את עיניו בפניה; יכולתו של המטופל להתנגד נפגעה באופן משמעותי; והנאשם ניצל מצב זה. לדברי השופט מ' חשין, השימוש בכוח או באמצעי כפייה בלתי לגיטימיים אחרים לא נדרש לצורך אונס; עצם מעשה האונס היה שימוש בכוח; והנאשם ידע שהמטופל לא הסכים. השופט טירקל סבר כי סעיף 345(א)(4) מתאים יותר לעובדות המקרה. ערעורו של הנאשם על הרשעתו נמחק וערעורו על חומרת העונש נדחה אף הוא בעקבות הצלחת התביעה בערעור.