בר"ע 54442-06-14

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת בין הסתדרות הגננות והמחנכות (המשיבה) לבין מדינת ישראל (המבקשת) בנוגע להכרה בראשונה כארגון עובדים וטענות להתנכלות חבריה על ידי המדינה. המדינה טענה כי לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אין סמכות לדון בתיק בשל היותו סכסוך בין-ארגוני, וביקשה לצרף את הסתדרות המורים כצד הכרחי. בית הדין האזורי קבע כי יש לו סמכות וכי אין צורך לערב את הסתדרות המורים. לאחר מכן פנתה המדינה לבית הדין הארצי לעבודה בבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי. בית הדין לעבודה נעתר לבקשת המדינה בעניין צירופה של הסתדרות המורים כצד, תוך שהוא דוחה את הבקשה בסוגיית הסמכות. בית הדין לעבודה הדגיש את הצורך להציג את מלוא ההיקף העובדתי בפני בית הדין האזורי והורה על הכללת הסתדרות המורים כצד נדרש בהליך. בפסק הדין הודגש כי לבית הדין האזורי סמכות לדון בתיק וכי הסתדרות המורים היא צד הכרחי, נוכח הטענות נגד התנכלות המדינה בשל שחיקת כוחה הארגוני של הסתדרות המורים. בקשת רשות הערעור התקבלה אפוא באופן חלקי, מבלי שנפסקו הוצאות למי מהצדדים.