ע"א 6871/99

תקציר

בית המשפט החליט לקבל את הערעור ולדחות את הערעור שכנגד בתיק הנוגע ללשון הרע הקשורה לפרסום כתבה בעיתון מקומי. הסוגיה המרכזית הייתה קביעת אחריותם של ששון ורינת לכתבה המכפישה שבה נטען כי "המשטרה המליצה להעמיד לדין את משה רום". בית המשפט לא מצא ראיות ממשיות המוכיחות כי ששון ורינת התכוונו או היו מודעים להשתתפות בפרסום התוכן המכפיש. דבריה של רינת במהלך ראיון נבדקו, אך בית המשפט הגיע למסקנה כי אמירות אלה אינן מהוות שותפות בלשון הרע, שכן הוא לא ידע כיצד יפרסם העיתון בסופו של דבר את הכתבה. נימוק דומה חל גם על ששון, שבהתבטאויותיו לא עלה כל זדון או כוונה ליטול חלק בפרסום הפסול. בית המשפט הדגיש את האיזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב, והדגיש כי אין להחניק את השיח הציבורי על ידי ייחוס אחריות מופרזת ליחידים המשיבים לפניות התקשורת. כתוצאה מכך, הן ששון והן רינת פוטרו מאחריות, בטענה כי האחריות ללשון הרע מוטלת על המו"לים, העורכים והכתבים המעורבים ישירות בהפקת התוכן המכפיש. פסק הדין מדגיש את האיזון הסטטוטורי הקבוע בסעיף 12 לפקודה, ומבקש לשמור על חופש הביטוי הדמוקרטי תוך הגנה על שמו הטוב של הפרט.