עש"א 25734-07-24

תקציר

המערערת טענה כי יש לדחות את בקשת המשיב מחוסר שחר, תוך שהיא מבקשת מבית המשפט להטיל על המשיב הוצאות מופתיות. המערער טען כי מסר את כתובתו כראוי ולא נדרש לציין את אזרחותו. זאת ועוד, טען המערער כי תיק ההוצאה לפועל שנועד להשיב את זכויותיו הסוציאליות מהחייב מתקדם באופן משביע רצון. החוב עמד על 250,060 שקל, וננקטו פעולות שונות לעיקול נכסי החייב, לרבות חשבונות בנק וכלי רכב. עוד טען המערער כי בידי החייב נכסים נסתרים, לרבות הסכם ממון המעביר את רכושה של אשתו. באשר לטענת המשיב בדבר חוסר סיכויי ההצלחה בערעור, הציג המערער שתי נקודות מרכזיות. ראשית, הם הדגישו כי המשיב קיבל הודעה על הערעור אך עדיין לא נענה לו. שנית, הם סיפקו ראיות לכך ששיקים מסוימים הוגבלו למוטב בלבד, אך הומרו שלא כדין לטובת צד שלישי. בית המשפט התמקד בשאלה האם ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל מחייב הפקדה להבטחת הוצאות המשיב, כאמור בתקנה 135(א) לתקנות סדה. בית המשפט פירש את החוקים הרלוונטיים והגיע למסקנה כי כוונת המחוקק הייתה לפטור את המערערים מתשלום פיקדון במקרים כאלה. מאחר שמחוקק המשנה לא דרש במפורש פיקדון בערעורים על החלטות רשם ההוצאה לפועל, הסיק בית המשפט כי מדובר בבחירה מכוונת. מסקנה זו התחזקה נוכח העובדה שמחוקק המשנה התווה במפורש תרחישים שונים אחרים המחייבים הפקדה. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי המבקש לא התייחס לפסיקות קודמות כלשהן התומכות בעמדתו כי יש לדרוש ערבות במקרה זה. משכך, דחה בית המשפט את הבקשה, מבלי שנדרש להעריך את סיכויי הצלחת הערעור, והותיר את שאלת ההוצאות לדיון בדיון בערעור עצמו. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.