ת"א 494/92

תקציר

התיק עסק בפרישת שותף, רפפורט, משותפות, ובשותף הנותר, חובתו של כץ לשחררו מהערבויות והשעבודים שהטיל לטובת השותפות. השותפות עסקה בעמילות מכס וניהלה מספר סניפים. היחסים בין כץ לרפפורט הורעו, והשניים ביקשו להישאר בשותפות והציעו את שאר התנאים לפרישה. הם פנו למר יעקב סלק לצורך גיבוש הסדר פרישה, שכלל את עזיבתו של רפפורט את השותפות ואת שחרורו של רפפורט מכל התחייבות שנטל על עצמו כשותף. רפפורט עזב את השותפות ב-7 ביוני 1991, אך כץ לא שחרר אותו מכל התחייבויותיו כלפי השותפות כפי שסוכם. הדבר הוביל את רפפורט להגיש תביעה בשנת 1992, בטענה כי הוא עלול למצוא את עצמו אחראי לחובות השותפות למרות התחייבותו של כץ לשחררו. כץ טען כי התביעה פגעה ביכולתו לקיים את ההסכם. עם זאת, בית המשפט מצא את כץ מפר את ההסכם וקבע כי יש לפרש את התחייבותו לשחרר את רפפורט כהתחייבות להשגת תוצאה ולא כהתחייבות למאמץ. במהלך השנים יישבה כץ את מרבית התביעות שנכללו בתביעתו של רפפורט, אך חלק מהמחלוקות נותרו בלתי פתורות. כץ הגיש גם תביעה נגדית, אך טענותיו נדחו במלואן. בית המשפט קיבל את טענותיו של רפפורט כמעט במלואן. רפפורט זכה ב-470 אלף שקל, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, בגין מכירת דירתו, ששימשה להבטחת חובות השותפות. כץ חויב לשפות את רפפורט בגין כל סכום ששילם בגין חובות השותפות ובגין כל סכום הקשור לחוב לגוף פרטי, עד לסכום של 700 אלף שקל. כמו כן נפסקו לרפפורט הוצאות משפט בסך 375 אלף שקל. התביעה שכנגד נדחתה על כל חלקיה, וכץ והשותפות חויבו ביחד ולחוד בתשלומים.