עת"מ 21494-06-15

תקציר

העותרת הגישה תביעה נגד פרשנותם של המשיבים לחוק הדיור הציבורי, בדבר הגדרת המונח "ילד" כפי שהוא חל על מצבה. תביעת העותר הוגשה באיחור ובדרך כלל תידחה מסיבה זו, אולם בשל רגישותו של התיק והשפעתו על הציבור, בחר בית המשפט לבחון את התביעה. בית המשפט מצא כי פרשנותם של המשיבים לחוק אינה נכונה. המונח "ילד" אינו מוגדר בחוק הדיור הציבורי, וההגדרה הנזכרת בתשובת המשיב, שמקורה בחוק הביטוח הלאומי, אינה חלה במקרה זה. המשיבים התייחסו גם להגדרת "ילד" בהנחיות משרדי הבינוי והאוצר, שלטענת בית המשפט אינה יכולה להיחשב פרשנות תקפה של החוק, שכן להנחיות מעמד משפטי שונה מהתקנות. קיצורי דרך מינהליים אינם יכולים להחליף את ההליך הפרלמנטרי, ובית המשפט הגיע למסקנה כי המשיבים אינם רשאים להסתמך על אף אחת משתי ההגדרות שציינו. פסק הדין מחייב את המשיבים לשקול מחדש את עניינו של העותר ולתת קביעה חדשה בתוך שישה חודשים, ופוסק לעותר הוצאות בסך 12,000 ₪.