בע"מ 1410/19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של מאבק משפטי ארוך סביב אימוץ קטין. פסק הדין הראשוני של בית המשפט לענייני משפחה משנת 2016 הכריז על הקטין כמאומץ מבלי להפחית מהשלכות האימוץ, החלטה שעליה ערערה לאחר מכן אמו של הקטין. התיק עבר מספר סבבי ערעורים, כאשר הבקשה האחרונה למתן רשות ערעור הוגשה על ידי אמו של הקטין. לטענתה, המשך המפגשים עם הקטין יאפשר לו לשמור על דימוי חיובי של אמו הביולוגית ולהפחית את תחושות הנטישה. עם זאת, בית המשפט המחוזי, בפסק דינו, צידד בחוות דעת המומחה שהוגשה, שהמליצה שלא לצמצם את תוצאות האימוץ. החלטה זו התבססה על טובת הקטין, תוך הדגשה כי המפגשים גורמים לו מצוקה קשה ומעכבים את התפתחותו. פסק הדין התחשב גם בזכויותיהם של ההורים המאמצים ובפגיעה הפוטנציאלית ביחסיו של הקטין עמם. פסק הדין, נשוא הבקשה הנוכחית, נועד לקיים את החלטת בית המשפט המחוזי שלא לצמצם את השלכות האימוץ. בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו על פי טובת הקטין, כמפורט בחוקים ובתקנות הרלוונטיים. פסק הדין דן בהרחבה ברגישות ובמורכבות המקרה, תוך הכרה ברצונה של האם הביולוגית אך בסופו של דבר מתן עדיפות לטובתו של הקטין. בית המשפט מסתמך רבות על חוות דעת מומחה מקיפה, אשר שקלה את מכלול נסיבות המקרה, לרבות דוחות מוקד הקשר. על פי חוות דעת המומחה, המשך הקשר עם האם הביולוגית היה מבלבל ומזיק לקטינה, ולכן יש להפסיק את המפגשים לעת עתה. גם דו"ח היועץ המשפטי לממשלה תמך במסקנה זו. בית המשפט הכיר בקושי שבמצב, אך בסופו של דבר דחה את בקשת רשות הערעור, תוך שמירה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. החלטה זו התקבלה מתוך הבנה כי טובת הקטין היא שלא להפריע לאימוץ ולשמור על קשר יציב עם הוריו המאמצים. עוד הבהירה השופטת כי האם הביולוגית יכולה להגיש בקשה לשירותי רווחה ולקבל עדכונים שנתיים ותמונות של הקטין.