ע"פ 4384/93

תקציר

בתיק ערעור זה אושרה הרשעתו של המערער על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בגין שוד בנסיבות מחמירות. המערער, תושב ותיק של אילת, זוהה על ידי המתלונן, אברהם שם טוב, אף הוא תושב אילת, כאחד מתוקפיו באירוע שהתרחש ביום 21.4.92. חרף הכחשתו של המערער והשוני בגרסתו לאירועים – תחילה טען כי שהה במקום אחר ולאחר מכן הודה כי הכיר את המתלוננת – בית המשפט נתן משקל משמעותי לזיהויה של המתלוננת, שהיה עקבי מהאירוע ועד למסדר הזיהוי הפורמלי. סנגורו של המערער הצביע על מספר כשלים חקירתיים, כגון אי אימות האליבי שלו או בחינה מספקת של ראיות פיזיות, אך בית המשפט מצא כי אלה אינם פוגעים באמינות זיהויה של המתלוננת. יתר על כן, בית המשפט דחה את האליבי של המערער, וקבע סתירות וחוסר סבירות בעדותו ובעדותו של עד תומך. בערעור נבחנו טענות בדבר הסתמכות בלעדית על עדות המתלונן, הטיות קודמות אפשריות בשל עברו הפלילי של המערער וטעויות חקירה לכאורה, אך נמצא כי אין בהן די כדי לבטל את ההרשעה. פסק הדין חיזק את הקביעה כי הרשעה יכולה להישען על עדות מהימנה אחת, ובלבד שתיבחן בקפידה. ערכאת הערעור לא מצאה בסיס לערער על החלטת הערכאה הנמוכה יותר, תוך שימת דגש על תקינות ההליך השיפוטי ועל השיקול המעמיק שניתן לכל העדויות והראיות, ובכך דחתה את הערעור והותירה על כנה את ההרשעה.