ע"ע 15176-05-12

תקציר

התיק סובב סביב תביעתה של עובדת לפיצויי פיטורים בעקבות הפסקת עבודתה. העובדת עבדה בחברה בין השנים 1994-2002, ובעקבות קשיים כלכליים בחברה עברה לעבוד כעוזרת מחקר באוניברסיטה, תחת העסקתו של ד"ר מירסקי, אחד הדירקטורים ובעלי המניות בחברה, שהציע את המהלך. העובד עבד באוניברסיטה בין השנים 2002 ל-2004, וקיווה לחזור לחברה עם חזרתה לפעילות. עם זאת, כאשר התברר כי החברה לא תחזור לפעילות בקרוב, התפטרה העובדת מתפקידה באוניברסיטה ובעקבות זאת דרשה מהחברה פיצויי פיטורים עבור תקופת עבודתה הראשונה. בית הדין האזורי דחה את טענת העובדת, והוביל אותה לערער על ההחלטה. בית הדין לערעורים הסכים עם העובדת כי עבודתה בחברה ובאוניברסיטה הייתה שתי תקופות עבודה נפרדות, וכי דחיית תביעתה לפיצויי פיטורים על ידי האוניברסיטה אינה שוללת את זכותה לתבוע אותם מהחברה. בית הדין קבע כי הסכמת העובדת לעבור לאוניברסיטה אינה מהווה ויתור על זכויותיה לפיצויי פיטורים מהחברה וכי התפטרותה מהאוניברסיטה אינה מהווה התפטרות מהחברה. כמו כן, בית הדין קבע כי העובדת הוצאה לחל"ת מהחברה וכי דרישתה לפיצויי פיטורים בשנת 2004 הייתה לגיטימית, שכן מטרת החופשה - לחזור לחברה עם חזרתה לפעילות - לא נענתה. החברה חויבה לשלם לעובד פיצויי פיטורים בסך 58,333 שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית משנת 2004 ועד למועד התשלום בפועל. כל צד יישא בהוצאות המשפטיות שלו.