ה"פ 201/07

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת על פרשנות פסק דינו של בית המשפט העליון בתיק הפקעת מקרקעין. המבקש, שאדמתו הופקעה, תבע פיצויים נוספים מהמשיבים. נקודות המחלוקת העיקריות היו שיעור הריבית והמדד הקובע לחישוב הפיצוי. המבקשת טענה כי יש להצמיד את שיעור הריבית לתקופה שבין מועד ההפקעה למועד התביעה, בעוד שהמשיבים טענו כי היא אינה צמודה. עוד טען המבקש כי המדד הקובע צריך להיות זה שיפורסם בסמוך למועד ההפקעה, בעוד שהמשיבים העדיפו את המדד הרשמי שיפורסם מאוחר יותר. השופט פתח וציין כי פסק דינו של בית המשפט העליון לא התייחס במפורש לשאלת הצמדת הריבית. נקבע כי המשיבים ישלמו ריבית שנתית של 4% על סכום הפיצוי, אך בפסק הדין לא צוין אם ריבית זו צמודה למדד אם לאו. השופט הסביר כי החוקים הישראליים בנושא הפקעת קרקעות ופסקי דין של ריבית מציעים שיעורי ריבית משתנים לאורך זמן, עם הוראות שונות להצמדה. מאחר שפסק הדין לא התייחס במפורש לאף אחד מהחוקים הללו, הגיע השופט למסקנה כי בכוונת בית המשפט לפסוק ריבית שנתית אחידה של 4% לכל התקופה הנדונה, ללא קשר לשינויים בחוקי הריבית. כמו כן, השופט ציין כי לא היה תקדים לפסיקת ריבית צמודה לפני 1989 וכי הנוהג הרווח היה לפסוק בריבית לא צמודה. השופט התייחס גם להגדרת "הפרשי הצמדה וריבית" וטען כי לא ניתן להחיל רטרואקטיבית את הנוסח המעודכן של ההגדרה על פרשנות צו בית המשפט. באשר למדד הקובע, הסכימה השופטת עם המשיבים כי יש להשתמש במדד הרשמי שפורסם לאחר מועד ההפקעה, שכן ניתן היה לחשב את השערוך המדויק באמצעות מדד זה. לסיכום, החליט השופט כי המשיבים פיצו את המבקש בהתאם לתנאי פסק דינו של בית המשפט העליון. המחלוקות הפרשניות הוכרעו לטובת המשיבים, והביאו את השופט להימנע ממתן סעדים נוספים. ההחלטה התקבלה ללא צו להוצאות, ותביעות המבקש לפיצוי נוסף נדחו.