ת"פ 26858-03-17

תקציר

הנאשמים הואשמו בציד חיית בר מוגנת, שאינה חוקית לפי סעיף 2 לחוק הרלוונטי, ללא רישיון או היתר. השופט מסכם את טענות שני הצדדים ופותח בקובעו כי יש לדחות עקרונית את הבקשה לדחיית התביעה, למעט עבירת הציד בדרכים אסורות. השופט מסביר כי יש די ראיות נסיבתיות - ראיות המקימות חזקת עובדה - כדי להצביע על כך שהנאשמים ביצעו עבירת ציד. חזקה זו מעבירה את נטל ההוכחה אל הנאשמים להציג ראיות המטילות ספק סביר באשמתם. השופט מבהיר כי מדובר בעבירת מטרה, כלומר היא מלווה ביסוד הנפשי של הכוונה, ועצם נוכחותו של בעל החיים אינה דרישה. ההגנה טענה כי ראיות התביעה לא הוכיחו את התשתית העובדתית לעבירה, אך השופט חולק על כך וקובע כי התנאים התייחסו ליסוד הנפשי של העבירה. לאחר מכן משרטט השופט את התקדים המשפטי הנוגע לעבירות ציד ושימוש בראיות נסיבתיות, התומך בטענת התביעה. השופט בוחן את הראיות הנסיבתיות שהוצגו ומוצא כי הן מקימות חזקה כי הנאשמים התכוונו לצוד חיות בר. חזקה זו, המבוססת על שכל ישר וניסיון מקצועי, משמעה שעל הנאשמים לספק הסבר כדי להטיל ספק בחזקה זו. השופט מדגיש כי אין מדובר בתיק קצה ומתייחס למקרים דומים בתקדים בהם הוכחו עבירות ציד באמצעות ראיות נסיבתיות. לבסוף, השופט מגיע למסקנה כי יש לדחות את הבקשה וכי על הנאשמים להשיב לאישומים של ציד. הדיון נדחה כדי לאפשר לתביעה לשקול מחדש את עמדתה בנוגע לאישום של ציד בשיטות אסורות, וכדי שההגנה תגיב בהתאם.