ע"א 226/80

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישו שתי חברות בע"מ המחזיקות ב-1/3 מחלק בדירה כנגד אישה אחרת המחזיקה ב-2/3 המניות הנותרות, בבקשה לפירוק השיתוף בדירה ומכירתה. כן ביקשו המשיבות (החברות) למכור את הדירה כתפוסה, תוך הסתמכות על סעיף 33(א) לחוק הגנת הדייר, הקובע כי מי שבבעלותו נכס וזכותו בו פוקעת, יהפוך לדייר הבעלים החדש. המערערים טענו כי יש למכור את הדירה פנויה, שכן זכות החזקה של המשיבים הסתיימה כאשר המערערת ביטלה את הסכמתה. בית המשפט הסכים עם המערערים, ביטל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר וקבע כי הדירה תימכר פנויה והמשיבים יפונו. השופטים קבעו כי סעיף 33(א) חל על הגנת החזקה של בעל משותף מפני קונה ולא בין בעלים משותפים לבין עצמם. יתר על כן, למשיבים לא הייתה חזקה בלעדית בדירה והם היו רק דיירים לא מוגנים, כלומר לא הייתה להם זכות חזקה, ויש למסור את הדירה פנויה. עוד ציינה השופטת טלגם כי החברות תובעות את הפירוק, דבר הסותר את תכליתו של חוק הגנת הדייר. לבסוף, השופט אילן ראה בסעיף 33(א) נשק הגנתי, המגן על בעלים שאיבדו את זכויותיהם שלא מרצונם ולא כנשק התקפי. עוד הובהר בהחלטה כי כוונת המחוקק העומדת מאחורי סעיף 33(א) היא להגן על בעלים שהיו בעלי חזקה לגיטימית ולא על מי שהחזיקו בבלעדיות ללא הסכמת שותפיהם. עוד הדגישו השופטים כי ייעודה של הדירה, במקרה זה, היה להשקעה ולשכירות לא מוגנת, ותמכו עוד יותר בהחלטה למכור אותה כפנויה.