בר"מ 6372/15

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בתובענה ייצוגית נגד המדינה בעניין הפחתת דמי הבראה לעובדי המגזר הציבורי. חוק התובענות הייצוגיות דורש עילת תביעה אישית, שלא נקבעה על ידי המבקשים. בית המשפט ניתח את החקיקה מכוח חוקי תשלום חלקי והתייעלות, וקבע כי המדינה לא התעשרה שלא בצדק, שכן כל הכספים שנותרו הושגו כדין באמצעות חוקים אלה. הניתוח הפרשני של בית המשפט העלה כי רק גופים שאינם מתוקצבים אמורים לתרום כספים מופחתים לקרן סיוע מיוחד, שלא הוקמה כמתוכנן. למרות החששות מהעיכוב וההתנהלות המנהלית, אין בכך כדי להוות עילה לתביעה ייצוגית. השופטת ברק-ארז הדגישה כי הקיצוץ אינו מותנה על פי החוק, ומנתק כל זכאות של עובדים לכספים. השופט פוגלמן מתח ביקורת על התמהמהות המדינה בהקמת הקרן, אך קיבל את ערעור המדינה בשל היעדר עילת תביעה. בכך ביטל בית המשפט את החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים לאשר את התובענה הייצוגית ושלל כל זכאות להוצאות כנגד המבקשים, בציינו כי ניסוח חקיקתי ברור יותר עשוי היה להימנע מהפרשנות השיפוטית הרחבה הנדרשת.