עת"מ 1177/09

תקציר

העתירה, המערערת על אישור תוכנית להרחבת מבני קיבוץ פלמחים בסמוך לקו החוף, תידחה. ההחלטה מתבססת על מספר גורמים מרכזיים. ראשית, העתירה הוגשה בשיהוי, מעבר למגבלת 45 הימים הקבועה בתקנות בתי המשפט המנהליים (סדרי דין), התש"ס-2000, וללא בקשה להארכה. שנית, לגופו של עניין, תוך הכרה בחשיבות השמירה על הסביבה החופית, יש לאזן בין האינטרסים השונים. התוכנית נועדה לאכלס את מפוני אלי סיני ומאפשרת תנופת בנייה בתוך הקיבוץ, כולל ארבעה מבנים בטווח של 100 מטר מקו החוף. הרחבה מצומצמת זו נשקלה ואושרה בקפידה על ידי גופי התכנון המקצועיים הרלוונטיים, לרבות הולהוף, הולנתה וועדת ערר, בהתאם לחוק הגנת הסביבה החופית ותמ"א 13. מוסדות אלה קיימו הליך תכנוני יסודי, תוך שקילת האינטרס הציבורי והצורך לשמור על הסביבה החופית, והחלטותיהם היו סבירות וחוקיות. בנוסף, טענות העותרים בנוגע לבנייה בלתי חוקית נבחנו וטופלו על ידי גופי התכנון, וטענותיהם בדבר אי דיוקים בדו"ח שהוגש לחולהוף לא הוכחו. כמו כן, ההליכים המשפטיים בפרשת שדות ים, שכללו גם בנייה חופית, אינם מחייבים קבלת העתירה, שכן כל תכנית עוברת הליך תכנוני פרטני. טענותיהם החדשות של העותרים בדבר עליית פני הים בטווח של 100 מטר מקו החוף בשנים הקרובות לא הוזכרו קודם לכן וחסרות תימוכין ראייתיים. קביעת הקצאת הדירות לחברי הקיבוץ היא עניין קנייני ולא בגדרה של עתירה זו. בית המשפט, בהיותו מוסד תכנוני, לא יתערב בשיקול דעתן של רשויות התכנון בהיעדר פגמים משפטיים, חוסר סבירות או השפעת שיקולים זרים. במקרה זה, ההחלטות התכנוניות התקבלו כדין ובשיקול דעת. יתר על כן, העותרים לא ערערו על אישור תמ"א 35, המסדירה את תכנון הקיבוץ. לבסוף, שכר טרחת עורכי הדין והוצאות המשפט יישאו העותרים, בסכומים קצובים שישולמו למשיבים.