בג"צ 9060/03

תקציר

שתי עתירות נדחו לבקשת המבקשים בשנת 2003, וכעבור שבע שנים ביקשו המבקשים החזר אגרות בגין עתירות אלה. המדינה התנגדה לבקשות בטענה שהן מיושנות, מה שהוביל לוויכוח על תחולת חוק ההתיישנות האזרחי. השופט קבע כי הבקשות אכן חוסות תחת חוק ההתיישנות. לדברי השופט, בקשות השיפוי מהוות "תביעות לקיומה של זכות" כאמור בחוק, ולמדינה, כמקבלת האגרות, הייתה זכות להפעיל את תקופת ההתיישנות. השופט קיבל את טענת המדינה כי הבקשות, שהוגשו למעלה משבע שנים לאחר דחיית העתירות, פוגעות באינטרס של המדינה בוודאות וביציבות תקציבית ומבזבזות זמן שיפוטי. עוד ציינה השופטת כי הטעמים העומדים מאחורי תקופת ההתיישנות חלים במקרה זה, למרות אופיו המנהלי של ההליך. השופט הדגיש כי המדינה העלתה את הטענה בהזדמנות הראשונה ולא מצאה פגמים קיצוניים בהגנתה. לפיכך, הבקשות להחזר אגרה נדחו בשל תקופת ההתיישנות.