ת"א 3658-07-18

תקציר

פסק דין זה נובע מסכסוך מורכב בין המשכיר, התובע, לבין השוכר שלו, הנתבע, שעניינו טענות ותביעות שכנגד בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות. התובע, בעל בניין מגורים, השכיר את דירתו לנתבע אך היחסים ביניהם התדרדרו עד מהרה. לב העניין היה התקנת מספר מצלמות, גלויות ונסתרות, בתוך הדירה ומחוצה לה, אשר חלקן תיעדו את פעילות הנתבעת. הנאשמת טענה כי לא הייתה מודעת למצלמות הפנימיות וחשה פגיעה בפרטיותה. היא נקטה בפעולות שונות, בהן הגשת תלונות במשטרה והופעה בתוכנית טלוויזיה, בטענה שהתובע הוא עבריין מתוחכם שצילם אותה בסתר. התובעת, מצידה, טענה כי הנתבעת ידעה על המצלמות והסכימה להן, וכי מעשיה מהווים לשון הרע. בית המשפט נדרש לקבוע האם הנתבעת ידעה על המצלמות והאם טענותיה בדבר פגיעה בפרטיות ולשון הרע כלפי התובעת היו מוצדקות. בנוסף, גם טענת לשון הרע של התובע נגד כלי התקשורת ששידר את טענות הנתבע נזקקה להכרעה. השופט בחן בקפידה את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים. באשר לידיעתו של הנתבע את המצלמות, מצא בית המשפט כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי הנתבע היה מודע למצלמות הפנימיות. מהראיות עולה כי בעוד שהנאשמת ידעה על המצלמות החיצוניות, היא לא עודכנה על המצלמות הנסתרות. בית המשפט בחן גם את התקופה בה ניתן היה לפגוע בפרטיותו של הנאשם ומצא כי צפייה מרחוק בחומר המוקלט התאפשרה בין התאריכים 23 באוגוסט עד 29 באוגוסט 2017. עם זאת, הנתבעת לא החזיקה בזכות לפרטיות בבית עד ליום 1.9.2017, אז עברה לגור בו באופן רשמי. לפיכך, הצפייה מרחוק של התובעת לא היוותה פגיעה בפרטיות. בהמשך התייחס השופט לתביעה הנגדית של הנתבע בגין פגיעה בפרטיות. נקבע כי מצלמה אחת צילמה את סלון ביתה של הנאשמת בין התאריכים 1-28 בספטמבר 2017, ללא ידיעתה. מדובר בפגיעה בפרטיותה, ובית המשפט פסק לה פיצוי בסך 20 אלף שקל. בהתייחסו לטענת לשון הרע של התובעת, בחן בית המשפט מספר פרסומים של הנתבעת, לרבות תלונותיה לעירייה ולמגן דוד אדום (מד"א), שיחות עם מקורבי התובעת והופעתה בתוכנית הטלוויזיה. השופט דחה את תביעת לשון הרע בנוגע לתלונות ולשיחות, שכן הן נכונות ברובן או מוגנות על ידי הוראות החוק. עם זאת, דברי הנתבע בתוכנית נמצאו כלשון הרע, שכן הם הציגו את התובע באור שלילי ביותר ולא היו נכונים. בית המשפט קבע כי הנתבעת לא פעלה בתום לב וכי דבריה התכוונו לפגוע בתובע. בנוסף, ציינה השופטת את תרומתו של התובע לאירוע בכך שהסתירה את קיומן של המצלמות הפנימיות מהנתבעת. לתובע נפסקו פיצויי לשון הרע בסך 100,000 ₪ ו-6,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכושו. לבסוף נבחנה תביעת לשון הרע נגד כלי התקשורת. בית המשפט מצא כי אף שהכתבה הייתה לטובת הציבור, הרשת לא הצליחה לאמת כראוי את העובדות. עם זאת, מאחר שניתנה לתובע הזדמנות להגיב, ותגובותיו שודרו, פעלה הרשת באחריות. לפיכך, התביעה נגד כלי התקשורת נדחתה. בסיכומו של דבר, חויב הנתבע לשלם לתובע סך של 86,000 ₪, כולל פיצויים, אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין. התובע חויב לשלם לכלי התקשורת הוצאות משפט בסך 20,000 ₪. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.