עת"מ 43844-10-12

תקציר

מדינת ישראל העניקה הגנה קולקטיבית לאזרחי אריתריאה, מנעה את גירושם ואפשרה להם לשהות בה באופן זמני. זה לא זהה למעמד פליט אלא ניתן על בסיס הכרה בתנאים קשים במדינת המוצא שלהם. לממשלת ישראל שיקול דעת רחב לבטל אשרות, אך סמכות זו אינה מוחלטת ויש להפעילה במסגרת החוק. במקרה זה, האשרות של העותרים, שקיבלו היתרי שהייה תחת הגנה קולקטיבית, בוטלו בשל מעורבות פלילית לכאורה. עם זאת, החלטות הביטול היו פגומות משום שלא סיפקו ראיות או הסברים מספיקים כנדרש בחוק. פניות המשטרה נעדרו פירוט לגבי העבירות שבוצעו והסכנה הנשקפת לשלום הציבור ולביטחונו. יתר על כן, תשובות משרד הפנים הגיעו לאחר מעשה ולא תיקנו את הכשלים הראשוניים. השופטת הסכימה כי נפלו פגמים פרוצדורליים משמעותיים המצדיקים את ביטול רישיונות הישיבה. בנוסף, ספק אם העבירות המיוחסות לעותרים – זיוף אשרות עבודה – אכן היוו סכנה לשלום הציבור. השופט פסק לטובת העותרים, קיבל את עתירותיהם והורה על שחרורם ממעצר, חידוש רישיונותיהם ותשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקל לכל עותר.