עמ"נ 38059-11-19

תקציר

אזרחית ישראלית הנשואה לאם שאינה אזרחית הגישה בקשה לאזרחות עבור בנה שזה עתה נולד. על פי חוק האזרחות, הילד היה זכאי לאזרחות ישראלית דרך אביו. לאב כבר היו חמישה ילדים עם אותה אם שקיבלה אזרחות ישראלית. עם זאת, הבקשה לילוד נדחתה בנימוק שהאב לא נתן פסק דין הקובע אבהות, כנדרש במקרים בהם לא מתקיימים התנאים לקבלת אזרחות אוטומטית. האב עתר לבית המשפט וטען כי הילדים הקודמים קיבלו אזרחות ללא פסק דין וכי אותו חריג צריך לחול גם במקרה זה. בית המשפט הכיר בשיקול הדעת הרחב של הרשויות בענייני אזרחות. נמצא כי התקופה הארוכה שחלפה בין לידת הילד המשותף האחרון לבין היילוד, בשילוב עם מעמד התושבות הבלתי יציב של האם, העלו ספקות לגבי כנות הקשר. בית המשפט קבע כי החלטת הרשות שלא לרשום אבהות ללא פסק דין הקובע אבהות היא סבירה ודחה את העתירה. עם זאת, היא מתחה ביקורת על חוסר ההנמקה של הרשות בהחלטתה והזמינה את האב לפנות לבית המשפט לענייני משפחה לקבלת פסק דין מבלי להתנגד לו מצד הרשות. בפסק הדין הודגש כי אין מדובר בהכרעה סופית לגופו של עניין וכי האב עדיין יכול לקבל אזרחות עבור הילד במסלול זה. לפיכך, העתירה נדחתה ללא הוצאות, נוכח התנהלותה הבלתי מוצדקת של הרשות.