פ"א 46404-05-21

תקציר

הערעור הנדון עוסק במחלוקת האם עבודות בנייה מסוימות חייבו היתר בנייה. המערערת הוציאה צו להפסקת העבודה, בטענה כי מדובר ב"עבודה אסורה" כהגדרתה בסעיף 203 לחוק הרלוונטי, הקובע כי כל בנייה או עבודה הטעונה היתר, הנעשית ללא היתר, אסורה. העבודות המדוברות כללו הריסת חלק ממבנה קיים וחיזוק מבנהו, לרבות הריסת קירות ובניית גג חדש. המשיבים טענו כי מדובר ב"שינוי פנימי" כהגדרתו בסעיף 145 לחוק, ולכן אינה טעונה היתר. לחילופין, הם טענו כי העבודה נופלת תחת תקנות הפטור הקבועות בסעיף 20(א) לחוק, המאפשר החלפת רכיבים ברכיבים זהים. בית המשפט מצא כי העבודות שבוצעו על ידי המשיבים אכן טעונות היתר בניה, וכי ההגדרות שקבעו מפקחי המערערת נכונות. המפקחים טענו כי הבנייה כרוכה ביותר מסתם "שינויים פנימיים" וגם אינה נופלת תחת תקנות הפטור. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי מאחר שרוב העבודות המתוארות בצו כבר הושלמו עד מועד הוצאתו, אין בצו כדי לשרת את מטרתו המיועדת למנוע את העבודות האסורות. לפיכך, העתירה להפסקת העבודה נדחתה. החלטה זו אינה מכשירה את הבנייה, והמשיבים יהיו אחראים לכל סכנה הנובעת מהעבודות המבוצעות ללא היתר. בית המשפט אף הורה למשיבים לגזום כמה "קוצים" על העמודים החדשים כדי למנוע בנייה נוספת עליהם.