עש"מ 4411/99

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים על תיק משמעתי נגד עובד מדינה המועסק כמבקר באגף המכס. המערער בערעור אזרחי מס' 4670/99 הורשע על ידי בית הדין למשמעת של עובדי המדינה לפי סעיפים 17(2), 17(5) ו-17(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), בעבירות שבוצעו לפני הצטרפותו לשירות המדינה ולאחריו. ההרשעה הראשונה התבססה על הרשעתו בבית המשפט המחוזי בגניבה וזיוף, ההרשעה השנייה והשלישית היו בגין קבלת משרתו תוך הסתרת עובדות רלוונטיות על עברו. בית הדין למשמעת הטיל על המערער עונש קל, מה שהוביל את המדינה לעתור להחמרת הצעדים. בינתיים ערער המערער על הרשעתו. בית המשפט העליון קבע כי תכליתו של חוק שירות המדינה (משמעת) היא להבטיח את תפקודו התקין של השירות הציבורי ואת אמון הציבור בו, ולא להעניש עובדי מדינה. לפיכך, ניתן להעמיד עובד מדינה לדין משמעתי בגין עבירה פלילית שבוצעה לפני הצטרפותו לשירות המדינה, לרבות עבירות שיש בהן קלון, שכן חומרתן והשפעתן של עבירות אלה עשויות להימשך גם לאחר הצטרפותו של עובד ציבור לשירות. כמו כן, בית הדין פירש את החוק כמאפשר שיקול דעת בבחירה בין פיטורי עובד מדינה ללא הליך משמעתי לבין העמדתו לדין בפני בית הדין למשמעת, בהתאם לנסיבות. פיטורים ללא שימוע משמעתי, לעומת זאת, צריכים להתרחש רק במקרים של עבירות חמורות או כאשר עובד המדינה אינו כשיר להמשיך בתפקידו. באשר להעלמת המידע, קבע בית הדין כי התביעה אינה צריכה להוכיח כי העובדה הסמויה הייתה מונעת בהכרח את העסקתו של המערער. במקום זאת, יש להוכיח כי העובדה הייתה רלוונטית ויכולה הייתה להשפיע על ההחלטה להעסיקו. במקרה דנן, הימנעותו של המערער מגילוי מקום עבודתו הקודם ונסיבות עזיבתו היוו עבירת משמעת. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את ערעורו של המערער, קיבל את ערעור המדינה והחמיר את העונש. המערער פוטר משירות המדינה, וזכויותיו לפיצויי פיטורים נשמרו, לצד פסילה של חמש שנים מעבודה עתידית בשירות המדינה.