ת"א 35933-10-20

תקציר

**ניתוח משפטי של פסק דין ת"א 35933-10-20 שואהנה ואח' נ' בליאה ואח' ות"א 33802-01-21 דוד בליאה בנייה ויזמות בע"מ נ' איסמאיל שואהנה** **מבוא** פסק דין זה, שניתן על ידי בית משפט השלום בכפר סבא, מאחד שתי תביעות שהוגשו על ידי צדדים שונים, ונוגעות למערכת יחסים מורכבת בין קבלנים ויזמי בנייה. תביעה אחת (ת"א 35933-10-20) הוגשה על ידי מר אסמאיל שואהנה (להלן: "מר שואהנה") לביצוע שיק על סך 200,000 ₪, שנמסר לו על ידי מר דוד בליאה (להלן: "מר בליאה"). התביעה השנייה (ת"א 33802-01-21) הוגשה על ידי חברת "דוד בליאה בנייה ויזמות בע"מ" (להלן: "החברה"), שבבעלות מר בליאה, כנגד מר שואהנה בגין ליקויי בנייה. כמו כן, הוגשה הודעת צד ג' על ידי מר בליאה כנגד מר שחר שי קדוש (להלן: "מר קדוש") בהקשר לשיק נשוא התביעה הראשונה. היבט ייחודי בפסק הדין הוא קביעתו העובדתית של בית המשפט, לפיה לא נמצאה דרך לאחד את גרסאות הצדדים לכדי אמת עובדתית אובייקטיבית אחת. כתוצאה מכך, בית המשפט נמנע מלהציג תמצית עובדות שאינן במחלוקת, ובחר להציג את גרסאותיהם הסותרות של הצדדים ואת הראיות שהוצגו. **סוגיות מרכזיות ועיקרי טענות הצדדים** 1. **ההתקשרות השטרית (שיק בסך 200,000 ₪):** * **טענת מר שואהנה:** השיק נמסר לו אישית על ידי מר בליאה ככיסוי לחוב קודם בסך 270,000 ₪ (שנגזר מחובות מפרויקט "לשם"), וכן כתנאי ליצירת הסכם חדש ("פרויקט עמנואל"). מר שואהנה מכחיש כל קשר לשיק עם מר קדוש. הוא טוען שאינו יודע קרוא עברית היטב, ולכן לא הבין את המשמעות המלאה של הרישום "ערבון בלבד" על השיק. * **טענת מר בליאה:** השיק ניתן כ"עירבון בלבד" למר קדוש, לצורך עסקה לרכישת בטון. השיק נועד לכסות אובליגו למשך שלושה חודשים. כשבוע לאחר מכן, העסקה בוטלה, ומר קדוש אמור היה לגרוס את השיק. מר בליאה מכחיש שנתן את השיק למר שואהנה, וטוען ששמו של מר שואהנה הוסף על השיק במועד מאוחר יותר ובכתב יד שונה. * **טענת מר קדוש (צד ג'):** אישר שקיבל את השיק כעירבון לעסקת בטון, אך טען שהעבירו למשרד חברת הבטון, שם עבד כשכיר. הוא סבור שהשיק נגרס. הוא מכחיש בתוקף שהעביר את השיק למר שואהנה. 2. **ההתקשרות החוזית (פרויקט "עמנואל"):** * **טענת החברה (מר בליאה):** מר שואהנה, כקבלן משנה, אחראי לליקויי בנייה בפרויקט "עמנואל". הוא חתם כ"אחראי אישי" על ההסכם, למרות שלא היתה לו חברה משלו. ליקויים אלו גרמו לחברה נזק של 53,985 ₪. החברה טוענת שאין יריבות ישירה בין מר בליאה אישית למר שואהנה, שכן ההסכם נחתם בין החברה לבין חברת "יסודות הברזל", שמר שואהנה היה קבלן משנה שלה. * **טענת מר שואהנה:** הוא ביצע את העבודה במלואה ומסר את כל הבתים. לטענתו, נותר חוב נוסף של כ-300,000 ₪ מצד מר בליאה בגין פרויקט "עמנואל". הוא מכחיש שראה או חתם על הערה בכתב יד על עותק של ההסכם (נ/1) הקובעת כי "דוד לא חייב לי כלום על השיקים של משה עוזרי שחזרו". הוא טוען שחתימתו על נספח התשלומים שונה מהמסמך עם ההערה. 3. **חובות קודמים (פרויקט "לשם"):** * **טענת מר שואהנה:** הקבלן הראשי בפרויקט "לשם", משה עוזרי, פשט רגל. מר בליאה נותר חייב למר שואהנה סכום משמעותי (לפי טענתו, 270,000 ₪, שהוביל למסירת השיק). * **טענת מר בליאה:** החברה היתה קבלן משנה של עוזרי, ומר שואהנה היה קבלן משנה של החברה. בעקבות פשיטת הרגל של עוזרי, חזרו שיקים שהחברה הסבה למר שואהנה, בסך כ-144,000 ₪. לטענת מר בליאה, פיצוי על כך ניתן במסגרת הסכם "עמנואל". **היבטים משפטיים וחידושים בפסק הדין** 1. **קושי בהוכחת עובדות במחלוקת:** ההיבט הבולט ביותר בפסק דין זה הוא קביעתו כי בית המשפט לא הצליח לגבש תמונה עובדתית אחידה. הריבוי של גרסאות סותרות, מסמכים בהעתקים בלבד, טענות לזיוף, ואי-הצגת עדים רלוונטיים, הובילו למצב בו בית המשפט קבע כי "לא ניתן לפרט אף לא תמצית של עובדות שאינן במחלוקת". הדבר מדגיש את חשיבות הראיות המקוריות, עדויות ישירות, והצגת תמונה עובדתית ברורה לצורך קבלת הכרעה שיפוטית. 2. **מעמד השיק כ"עירבון בלבד":** * **עקרון המסירה על תנאי:** בית המשפט עמד על ההלכה המשפטית לפיה מסירת שיק ביטחון (או "עירבון בלבד") היא מסירה על תנאי. זכותו של המחזיק בשיק לממש אותו קמה רק אם נתמלא התנאי. במקרה זה, נטל ההוכחה הוטל על מר שואהנה להוכיח כי קמה לו הזכות לממש את השיק, ולא עמד בכך. * **פרשנות השיק ונטל ההוכחה:** השיק עצמו, עם הרישום "עירבון בלבד" והשינויים בכתב היד (הוספת שמו של מר שואהנה), יצר ספק ממשי לגבי תוקפו כאוחז כשורה. בית המשפט קבע כי כשהשיק מראה פגמים או שינויים, על האוחז להוכיח את מעמדו ואת נסיבות קבלת השיק. במקרה זה, הכתוב על גבי השיק (שהוא בכתב) גבר על טענותיו בעל פה של מר שואהנה, במיוחד כאשר טענות אלו לא נתמכו בראיות נוספות. * **סעיפי פקודת השטרות:** בית המשפט בחן את סעיפים 3, 19, ו-28 לפקודת השטרות. סעיף 19 מאפשר השלמת פרטים חסרים בשטר, אך סעיף 28(א) דורש שהשטר יהיה "שלם ותקין לפי מראהו" כדי להיחשב כאוחז כשורה. הפגמים בשיק מנעו ממר שואהנה להיחשב כאוחז כשורה. 3. **הוכחת חוב והתקשרות חוזית:** * **עדות יחידה של בעל דין:** במקרים רבים, בית המשפט מצא את עצמו עם "עדות יחידה של בעל דין" (מר שואהנה או מר בליאה), שלא נתמכה בראיות נוספות. הדבר הקשה על ביסוס טענות עובדתיות. * **היעדר יריבות:** לגבי פרויקט "עמנואל", בית המשפט העלה ספק באשר ליריבות הישירה בין מר שואהנה לחברה, שכן ההתקשרות נערכה באמצעות חברת "יסודות הברזל". מר שואהנה לא הציג ראיות המוכיחות את התקשרותו הישירה והחוב שנוצר מול החברה. * **גרסאות כבושות ומאוחרות:** בית המשפט מתח ביקורת על כך שגרסאות מסוימות של הצדדים, ובפרט של מר בליאה, לא הופיעו בכתבי הטענות המוקדמים אלא רק בשלבים מאוחרים יותר של ההליך. הדבר מעורר ספק באשר למהימנותן. * **אי הבאת עדים רלוונטיים:** המחדל של שני הצדדים שלא הציגו עדים רלוונטיים (כמו מר קדוש, סטס – מנהל העבודה, או נציגים מ"יסודות הברזל"), הוביל לכך שהראיות הנותרות היו דלות וחלקיות, ונטל ההוכחה לא הורם באופן מספק. 4. **היבטים של תום לב ודיני הראיות:** * **נטל ההוכחה:** בית המשפט חזר והדגיש את נטל ההוכחה המוטל על כל אחד מהצדדים להוכחת תביעתו. * **עדות שמיעה ותמלולים:** תמלולי שיחות, שלא לוּוּ בעדות של הגורם שהקליט או שהיה נוכח, נחשבו ל"עדות שמיעה בלבד" וחסרי נפקות ראייתית משמעותית. * **הצגת ראיות במקור:** המחדל של שני הצדדים שלא הציגו מסמכי מקור, והסתמכותם על העתקים, הקשה על בית המשפט לבחון את מהימנותם ואת טענות הזיוף. * **השוואת כתבי יד:** בית המשפט התייחס להבדלים בין כתבי היד על גבי השיק וההסכם, שהיוו ראיה נסיבתית נגד טענות חלק מהצדדים. **הכרעת בית המשפט ודחיית התביעות** לאור המורכבות העובדתית, חוסר הראיות המהותי, הגרסאות הסותרות, והמחדלים הראייתיים של שני הצדדים, בית המשפט קבע כי "לא מצא לתת כל אמון, לא ניתן לתת כל משקל לאיזו מהגרסאות, וכך גם לא לקבל את התביעה השטרית ואת התביעה החוזית. יש לדחות את שתי התביעות, ובהתאמה גם את הודעת צד ג'". **משמעות וחידושים בפסק הדין** פסק דין זה מדגיש מספר עקרונות משפטיים חשובים: * **הכרחיות ראיות מוצקות:** גם בהיעדר קושי ראייתי מהותי, חוסר בהירות עובדתית, כאשר שני הצדדים אינם מצליחים להציג תמונה עובדתית קוהרנטית ונתמכת בראיות, מביא לדחיית התביעות. * **חשיבות הראיות המקוריות:** ההסתמכות על העתקים וטענות לזיוף, ללא הצגת מקורות, פוגעת במהימנות הראיות. * **נטל ההוכחה על המחזיק בשיק:** במקרה של שיק עם סייגים (כמו "עירבון בלבד") ושינויים בכתב יד, נטל ההוכחה על המחזיק בשיק להוכיח את זכותו למימוש גובר. * **השלכות של אי-הצגת עדים רלוונטיים:** מחדל של צד שלא להציג עדים שיכולים לשפוך אור על המחלוקות, פועל לחובתו. * **השפעת היעדר יריבות:** בית המשפט בחן לעומק את טענת היריבות, והראה כיצד אי הוכחתה על ידי התובע עלולה להוביל לדחיית תביעתו. בסופו של דבר, פסק הדין מהווה תזכורת לכך שהצדק אינו יכול להיחלץ תמיד מ"בליל של עובדות בלתי ברורות", וכי חובת ההוכחה מוטלת על הטוען, כאשר כשל בהוכחה מביא לדחיית התביעה, גם אם לא נדחתה כנגדו תביעה שכנגד.