ע"פ 8205-10-17

תקציר

המדינה ערערה על ההחלטה לזכות משיב מאשמת העסקת עובד זר שלא כדין, בטענה כי בית משפט קמא שלל מהם את הזכות להציג את כל ראיותיהם. המשיב טען כי העובד התגורר רק בביתו ולא הועסק על ידו. ערכאת הערעור הסכימה עם המדינה, וקבעה כי קיימות די ראיות כדי להפריך את טענת המשיב וכי שגה בית משפט קמא בקובעו אחרת. לגופו של עניין, בית המשפט ציטט את החזקה לפיה עובד זר שנמצא עובד בנכס מועסק על ידי הבעלים, אשר העביר את נטל ההוכחה למשיב. בנוסף, דן בית המשפט בדו"ח פעולה ובהודעת המשיב לרשות האוכלוסין, אשר יחד היוו ראיה לכאורה להעסקה בלתי חוקית. טענות המשיב בעניין גירוש העובד ושימוע בביקורת הגבולות נמצאו לא רלוונטיות בשלב זה של ההליך. בית הדין לערעורים קבע כי על המשיב להשיב לאישום של העסקה בלתי חוקית והורה על משפט חוזר, לרבות שמיעת עדותו של עד מפתח שלא היה זמין קודם לכן בשל מחלה. בפסק הדין הודגש כי ראיות המדינה עומדות בסטנדרט של הוכחה לכאורה, אך היסוד הנפשי של העבירה יצטרך להיבחן עוד יותר בתום המשפט כולו.