תה"ג 4807-07-15

תקציר

בית המשפט בחן בקשת הסגרה מבלגיה בעניינו של אזרח ישראלי החשוד במעורבות בשוד יהלומים. השאלה העקרונית הייתה לגבי הרף הראייתי הדרוש לאישור הבקשה, כאשר ההגנה טענה כי הראיות שהוצגו אינן מספיקות. בית המשפט הסביר כי הליך ההסגרה הוא הליך פלילי ייחודי, שבו תפקידו של בית המשפט מוגבל לבחון האם קיימות ראיות מספיקות "שאינן חסרות ערך על פניהן" כדי לפתוח בהליך פלילי על פי הדין הישראלי. בית המשפט אינו משמש כערכאה פרוצדורלית, ולכן אינו בוחן את משקל הראיות או חוקר את האשמה בחו"ל. על בית המשפט לקבוע רק אם די בראיות כדי לפתוח בהליך פלילי שבו תוכרע אשמתו או חפותו של המוסגר. במקרה הנוכחי, בית המשפט מצא כי הראיות שהוצגו – לרבות קשריו של החשוד עם השודדים האחרים לכאורה, מעורבותו בתכנון השוד ונוכחותו באזור בעת ביצוע העבירה – אכן מספיקות לצורכי הסגרה. בית המשפט הדגיש כי חורים מסוימים בראיות, עליהם הצביעה ההגנה, לא שינו מסקנה זו. זאת ועוד, בית המשפט לא קיבל את טענת ההגנה כי המדינה המבקשת עיכבה את ההליכים, וקבע כי הנסיבות אינן מהוות שיהוי חריג וכי הסגרתו של המשיב לא תפגע ברגשות הציבור של צדק ומוסר. לפיכך, בית המשפט פסק לטובת בקשת ההסגרה והכריז על המשיב כבר הסגרה לבלגיה בגין העבירות המפורטות. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, ורשויות התביעה בבלגיה התחייבו להחזיר את המשיב לישראל לריצוי עונשו אם יורשע וייגזר עליו עונש מאסר.