ע"ע 4850-06-22

תקציר

פסק הדין משרטט תיק משפטי מורכב בין מערער למשיב, לכאורה בנוגע לפסק דין שניתן לטובת המערער בבית הדין לעבודה. המשיב לא התייצב בבית המשפט ולא ציית להחלטות מאוחרות יותר, מה שהוביל את בא כוח המערער להגיש בקשות למתן פסק דין נגד המשיב. תיק בית המשפט המחוזי הכיל את כתב ההגנה של המשיב, ועורכי דין רבים ייצגו אותה לאורך כל ההליך. נמצא כי המשיבה ידעה על פסק הדין זמן קצר לאחר נתינתו, ולמרות טענותיה, חתימתה על אישור המסירה העידה על מודעותה להליכי ההוצאה לפועל. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלותה של המשיבה וציין את חוסר מעורבותה והסתמכותה על בעלה, כמו גם את חוסר האחריות של נציגיה המשפטיים. עם זאת, השופטים הגיעו למסקנה כי הימנעותו של המשיב מלקבל את פסק הדין באופן פורמאלי אינה מצדיקה את החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את תביעת המערער על הסף. תחת זאת, דרך הפעולה הראויה הייתה שהמשיב יבקש הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין. זאת ועוד, פסק הדין מדגיש כי שגה בית הדין האזורי בקביעת יחסי עובד מעביד, שהם סמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה. השופטים גם חלקו על נימוקיו של בית המשפט המחוזי כי יש לדחות את התביעה על יסוד טענות חופפות לכאורה, וקבעו כי מדובר בשני עניינים נפרדים. בסופו של דבר התקבל הערעור, ופסק הדין הקודם הושב על כנו, והתיר למשיב לבקש ארכה לביטול פסק הדין בתנאים מסוימים: תשלום הוצאות ניכרות למערערת ועמידה בלוח הזמנים שנקבע. עוד נקבע בהחלטה כי אם תנאים אלה לא יתקיימו, יתחדשו הליכי ההוצאה לפועל. הוצאות הערעור נפסקו גם למערערת. פסק הדין, שניתן בהיעדרם של שני הצדדים, הדגיש את חומרת מחדליו של המשיב, אשר פגעו בזכותו של המערער לדיון מכריע, והורה לדון בעניין מחדש בהרכב אחר של בית המשפט המחוזי.