עת"מ 384/07

תקציר

תושב ירושלים עזב את ישראל בשנת 1984 ללימודים אקדמיים בארה"ב ונשאר בה עד שנת 2005, ורק מדי פעם ביקר בישראל. לאחר שנישאה לתושב ישראל וקיבלה אשרת חזרה ל-10 חודשים בשנת 1986, חזרה העותרת לישראל לסירוגין. בשנת 1996 רכשה העותרת אזרחות אמריקאית מטעמים מעשיים ומשיקולים כלכליים הקשורים בשכר הלימוד. עם זאת, בשנת 2006, בעת שניסה להיכנס מחדש לישראל, נמסר לעותר כי רישיון ישיבת הקבע שלו פג בשל שהותו הממושכת והשתקעותו בארצות הברית. הרשויות הפעילו את תקנות 11 ו-11א לתקנות הכניסה לישראל. העותר טען כי שהותו בארה"ב הייתה למטרת לימודים בלבד וכי תמיד התכוון לחזור לישראל. עם זאת, בית המשפט קבע כי שהותו הארוכה של העותר בארה"ב, לצד הקמת משפחה שם, מעידים על השתקעותו באותה מדינה. בית המשפט מצא את מסקנתו של המשיב סבירה, והדגיש כי היציאה ללימודים כשלעצמה אינה מעידה על ניתוק מוחלט של הקשרים עם ישראל. אזרחותו האמריקאית של העותר ומציאות חייו המחישו את התיישבותו בארה"ב. כמו כן, דחה בית המשפט טענות בדבר אפליית תושבי ירושלים הערבים ופגיעה בזכות הטיעון. העתירה להשבת התושבות נדחתה, והעותר חויב לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין.