ב"ל 2959/05

תקציר

התיק בבית המשפט נסוב סביב טענת התובע כי יש להכיר בליקוי השמיעה שלו כ"פגיעה בעבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי. הנתבעת, ככל הנראה חברת ביטוח או גוף ממשלתי, דחתה טענה זו בנימוק כי ליקוי השמיעה של התובע אינו עומד בקריטריונים המפורטים בסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי, המחייב ירידה בכושר השמיעה של לפחות 20 דציבלים בכל אוזן בתדרי דיבור. התובעת טענה כי פרשנות זו פגומה וכי יש לפרש את הסעיף באופן רחב יותר כך שיכלול את כל התדרים הרלוונטיים ולא רק את תדרי הדיבור. בית המשפט הסכים עם פרשנותה של התובעת, וציין כי לשון החוק מעורפלת וניתן לפרש אותה כך שתכלול תדרים גבוהים. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי כוונת המחוקק לא הייתה להגביל את ההכרה בתביעות טנטון שלא לצורך. לפיכך, פסק בית הדין לטובת התובעת, בקובעו כי ירידה בכושר השמיעה של לפחות 20 דציבלים בשתי האוזניים בתדרי דיבור אינה תנאי מוקדם להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה. העניין הוחזר לנתבע להמשך בירור תביעתו של התובע, והנתבע חויב לשלם את הוצאותיו המשפטיות של התובע.