ע"א 6970/15

תקציר

המקרה הנדון סובב סביב אם (המערערת) אשר טעתה בצילום שפורסם בעיתון עבור פגה שנפטר. בתצלום, שצולם בין כותלי בית החולים המשיב, נראה פג אחר ולא הצביע על סכנה או פגיעה כלשהי בתינוק. עם ראיית התמונה נגרמה למערערת מצוקה נפשית, שבעקבותיה הוגשה תביעה נגד בית החולים, בדרישה לפיצוי בגין הנזק הנפשי שנגרם כתוצאה מהצילום. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והורה למערערת לערער על ההחלטה. השאלה המרכזית שהיה על בית המשפט להכריע בה היא האם בית החולים חב חובת זהירות כלפי המערערת בנסיבות העניין. השופטים היו תמימי דעים בפסק דינם, והסכימו כי יש לדחות את הערעור. הם נימקו זאת בכך שנסיבות המקרה חריגות ביותר וחורגות מגבולותיה של חובת זהירות מוכרת. השופט הנדל הציע גישה תלת-שכבתית לסיווג חובת הזהירות – מוכרת, חדשה וגבולית – וסיווג את המקרה הנוכחי כחובת זהירות חדשה. מאחר שמדובר במקרה של סיטואציה חדשה, היה על השופטים לבחון אותה ברמת הפשטה כללית. בית המשפט בחן מבחנים שונים, לרבות קיומם של יחסי קרבה ושכנות טובה ומבחן הציפייה, והגיע למסקנה כי בית החולים לא יכול היה לצפות באופן סביר את הנזק שנגרם למערער. בנוסף, שיקולי מדיניות והוגנות הביאו אותם למסקנה כי הטלת חובת זהירות על בית החולים במקרה זה אינה ראויה. השופטים הדגישו כי נזקו של המערער היה עקיף ולא תוצאה ישירה של פעולות בית החולים, והצדיקו עוד יותר את החלטתם לדחות את התביעה. השופט סולברג הדגיש את אופיו החריג של המקרה, והדגיש כי הרחבת האחריות הנזיקית למצבים כאלה תוביל לתוצאות בלתי מתקבלות על הדעת. לבסוף, השופט מזוז הסכים עם דעת הרוב, וקבע כי המקרה אינו עומד בתנאים שנקבעו בפסק דין אלסוהא, שעניינו פיצוי בגין עוגמת נפש אצל נפגעי משנה.