ת"פ 21039-05-19

תקציר

גזר הדין המדובר מתייחס לעבירת מין שביצע הנאשם, מורה במקצועו, בתלמיד קטין במשך שלושה שבועות. על בית המשפט מוטלת החובה לקבוע עונש הולם, בהתחשב בפגיעה הקשה שנגרמה לקטין ובעקרונות הגמול וההרתעה. החוק קובע כי העונש על עבירה כזו לא יפחת מרבע מהעונש המרבי שנקבע – במקרה זה 21 חודשים. עם זאת, לבית המשפט שיקול דעת לסטות מעונש זה אם מצא שהנאשם השתקם או שיש לו פוטנציאל גבוה לשיקום. בבואו להכריע בקביעתו, על בית המשפט להתחשב בגורמים כגון עברו הנקי של הנאשם, הסיכוי לעבירה חוזרת והמלצות של גורמים מקצועיים כגון שירות המבחן. במקרה זה, בית המשפט מחליט לחרוג מהעונש הראשוני בשל חרטה עמוקה של הנאשם, הודאתו המוקדמת, פיצוי של 40,000 ₪ לבית המשפט וחוות דעת מקצועיות המצביעות על יכולת הטיפול של הנאשם ופוטנציאל השיקום הגבוה שלו. במקום עונש המינימום שנקבע, ירצה הנאשם צו עבודות שירות של תשעה חודשים, עם אפשרות להמיר אותו לתקופת מאסר אם לא תושלם עבודות השירות. כמו כן, גזר בית המשפט על הנאשם 9 חודשים ו-6 חודשי מאסר על תנאי, צו מבחן לשנה וחצי ופיצוי בסך 40,000 ₪ לנפגע. בית המשפט מדגיש את חומרת העבירה ואת הצורך בהרתעה, אך גם מכיר בחשיבות השיקום ובסבירות המופחתת לעבירה חוזרת בעת קביעת העונש. זכות הערעור מותרת, ושם הנאשם לא יפורסם.