ע"א 11117/07

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על שתי החלטות שניתנו בהליכי פשיטת רגל בעניינם של בני הזוג המערערים. ההחלטה הראשונה אישרה מכירה של נכס משועבד בבעלות המערערים, ואילו ההחלטה השנייה דחתה את בקשתם לבטל את הליכי פשיטת הרגל. השאלה המרכזית היא האם היה מקום להיעתר לבקשת הביטול של המערערים. הערעור מתייחס גם למכירת הנכס. המערערים הגישו בקשה לכינוס נכסים והגנה מפני פשיטת רגל בשנת 2002, אשר נענתה. החובות נבעו בעיקר מעסק כושל. בהמשך ביקשו המערערים לדחות את הליכי פשיטת הרגל, בטענה כי בני משפחה וחברים הסדירו את החובות עם הנושים. בית המשפט המחוזי פסק נגדם וציין כי החובות הוסדרו מחוץ להליך פשיטת הרגל וכי יש להעביר את הכספים שהתקבלו על ידי הנושים לקרן פשיטת הרגל. פסק הדין מכיר במורכבות המצב, ומכיר בשיתוף הפעולה בין הנאמן לבין נושה מובטח, הבנק. היא מדגישה כי חייבים אינם יכולים להסדיר חובות באופן לא פורמלי מחוץ להליך פשיטת הרגל, שכן נכסיהם מנוהלים על ידי הנאמן. עם זאת, היא גם מכירה בכך שסיוע צד שלישי לחייבים אינו אסור. בית המשפט אינו יכול לקבוע אם קיימים נושים שטרם נפרעו, שכן לא כולם חלק מהערעור. לפיכך, פסק הדין מחליט לבטל את החלטות הערכאה הנמוכה יותר ולהחזיר את התיק לחקירה נוספת. היא מורה לבית המשפט המחוזי לברר האם נותרו נושים כלשהם ולקבוע את מקור הכספים ששימשו לסילוק החובות. התוצאה תקבע אם הליכי פשיטת הרגל יבוטלו או יימשכו והאם יש להחזיר את הכספים המוחזקים בקרן פשיטת הרגל לנושים. פסק הדין מקבל אפוא את הערעור, מבטל את ההחלטות ומעביר את התיק לבחינה נוספת. הכספים המוחזקים בקרן פשיטת הרגל יישארו שם עד למתן החלטתו החדשה של בית המשפט המחוזי.