סע"ש 25779-01-14

תקציר

פסק דין זה דן במערכת היחסים שבין תובע לנתבעת בכל הנוגע להעסקה. התובעת טענה כי התקיימו יחסי עובד-מעביד עם הנתבעת, ואילו הנתבעת טענה כי מדובר במערכת יחסים בין נציב לפרילנסר. לאחר שניתח מבחנים ומדדים שונים כגון עבודה אישית, כלי עבודה, אמצעי תשלום ופיקוח, קבע בית הדין כי בין הצדדים אכן מתקיימים יחסי עובד-מעביד. לפיכך, הוכרו זכויותיה של התובעת על פי דיני העבודה בישראל. פסק הדין התייחס גם לנסיבות סיום העסקתה של התובעת. התובעת התבקשה לטוס לסין לצורך עבודה כשהיא בחודש החמישי להריונה. מאחר והטיסה נאסרה על ידי הרופא שלה, התובעת לא יכלה לבצע את הטיול ובעקבות זאת הוצאה לחופשה כפויה ללא תשלום. בית הדין ראה בפעולה זו פיטורים וראה בה הפרה של חוק עבודת נשים, שכן התובעת הייתה בהריון באותה עת. עם זאת, בית הדין לא מצא כל הפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שכן הפיטורים נבעו משיקולים מקצועיים ולא מאפליה. כתוצאה מכך, חויבה הנתבעת לפצות את התובעת על פי חוק עבודת נשים, וכן לשלם פיצויי פיטורים, תשלום הודעה מוקדמת ודמי הבראה. מנגד, בקשותיו של התובע לפיצוי בגין אי העברת כספים לקרן הפנסיה והפרת חוק הגנת השכר נדחו מחוסר ראיות. בנוסף, דחה בית המשפט את התביעה נגד שניים מהנתבעים, מספר 2 ו-3, מאחר שלא ניתן היה להוכיח אחריות אישית. בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 179,970 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.9.2013.