ת"א 29400-07-22

תקציר

המקרה שלפנינו סובב סביב תביעה לביטול צו פינוי הקשורה לסכסוך מקרקעין ציבורי. התובעים, הטוענים כי הם יורשיהם של יעקוב ומזל תורג'מן והמחזיקים הנוכחיים בקרקע שבמחלוקת, מבקשים לבטל את צו הפינוי בטענה שהחזקתם בקרקע מתוארכת לשנות ה-40 של המאה הקודמת ומזכה אותם להישאר בנכס. עם זאת, רשות מקרקעי ישראל, הנתבעת במקרה זה, טוענת כי לתובעים אין זכויות עצמאיות במקרקעין והם בסך הכל בעלי רישיון שהשתלטו לאחרונה על הקרקע כדי לסכל את הליך הפינוי. לטענת מנהל מקרקעי ישראל, הקרקע המדוברת נרשמה על שם המדינה בשנת 1977, ובכך בוטלו כל תביעות סותרות לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין. זאת ועוד, טענות התובעים בדבר זכויותיהם במקרקעין לא הוכחו ועמדו בסתירה לפסיקות קודמות של בתי המשפט הנוגעות לפינוי בן משפחה אחר. פסק הדין המדובר, שהורה על פינוי הקרקע, צפוי להיטיב עם הציבור בכך שיקל על פיתוח מתחם תחבורה. לאחר בחינת חומר הראיות ובחינת טענות התובעים, מוצא בית המשפט כי הם לא הצליחו לבסס את זכויותיהם בקרקע. טענות התובעים בדבר החזקה רצופה מאז שנות ה-40 סותרות פסיקות קודמות של בתי המשפט שקבעו כי הקרקע עמדה ריקה עד שנת 1996. בנוסף, התובעים לא סיפקו כל בסיס משפטי לתביעתם, ולא ביקשו פיצוי בגין השקעותיהם, אלא התמקדו בביטול צו הפינוי. בית המשפט מגיע למסקנה כי התובעים הם בעלי רישיון בלבד, וסמכותם לתפוס את הקרקע נשללה על ידי רמ"י. משכך, תביעתם חסרת שחר, וצו הפינוי עומד בעינו. יתר על כן, בית המשפט מטיל ספק בהתנהלות התובעים ובמניעיהם, ומציין את מאמציהם ברגע האחרון לעכב את הפינוי ללא תשתית משפטית או עובדתית תקפה. לאור ממצאים אלה, פוסק בית המשפט כי תביעת התובעים נדחית, והם נדרשים לשאת ביחד ולחוד בשכר טרחת עורך הדין של הנתבע, בסך 10,000 ₪, בתוך 30 יום. החלטה זו ניתנת בהעדר שני הצדדים ומהווה הכרעה סופית בעניין.