דנ"א 5689/23

תקציר

בבואו לבחון את הבקשה לדיון נוסף, דחה בית המשפט את בקשת הדחייה. החלטה זו מעוגנת בהכרה כי דיונים נוספים הם חריגים ושמורים למקרים משמעותיים הסותרים פסיקות קודמות של בית המשפט העליון או מציגים סוגיות משפטיות חדשות. בית המשפט ניתח את סעיפים 9(א) ו-7(6) לחוק פלתד, תוך בחינת זכות הפיצוי והתנאים בהם ניתן להטיל אחריות על בעל רכב. באופן ספציפי, בית המשפט בחן האם המבקש התיר את השימוש ברכב ללא רישיון נהיגה תקף, דבר שיש בו כדי לשלול זכויות פיצויים לפי חוק תאונות דרכים, אלא אם כן ההתנהגות הראתה אשמה, כגון פזיזות או בורות מכוונת. המבקש טען כי נקבע סטנדרט התנהגות חדש, הסותר פסקי דין קודמים, ובכך מצדיק דיון נוסף. עם זאת, בית המשפט מצא כי פסק הדין רק החיל את הפסיקה הקיימת על מצבו של המבקש, ולא שינה את החוק. לפיכך, לא נקבעו תקדימים משפטיים חדשים המצדיקים דיון נוסף. זאת ועוד, גם טענות המבקש בדבר אחריות משותפת עם המשיב והשלכותיה הכלכליות לא הספיקו למשפט חוזר, שכן הן עולות בקנה אחד עם עקרונות משפטיים מבוססים שצוינו במקרים קודמים כמו פרשת אברהם. בית המשפט הדגיש כי ההשלכות הכלכליות שנדונו הן בעלות אופי ערעורי, שאינן מתאימות לדיונים נוספים, במיוחד כאשר פסק הדין ניתן פה אחד. משכך, הבקשה לדיון נוסף נדחתה ללא צו להוצאות.