ע"מ 815/05

תקציר

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מינה אפוטרופוס לרכושה של אישה בת 69 הסובלת מהפרעה רגשית דו-קוטבית, בשל חשש ליחסיה המשפחתיים המורכבים וליכולתה לנהל את ענייניה. המערערת ערערה על החלטה זו, בטענה כי היא פוגעת קשות בחירותה ובכבודה, כי ניתן היה לנקוט באמצעים חלופיים וכי היה על בית המשפט למנות מומחה שיעריך את מצבה. היא גם ביקשה לשנות את האפוטרופסות אם לא ניתן יהיה לבטל את המינוי. המשיב, משרד העבודה והרווחה, תמך בהחלטה, תוך הסתמכות על אישור רפואי הממליץ על אפוטרופסות. שופט בית המשפט העליון סקר את חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ופסקי דין קודמים. הם הגיעו למסקנה כי מינוי אפוטרופוס לפי סעיף 33(א)(4) אינו ראוי במקרה זה, שכן ישנם אנשים המוכנים ומסוגלים לטפל בענייניו של המערער. בנוסף, נכסיו של המערער היו צנועים, ואפוטרופוס קבוע היווה מענה בלתי מידתי. תחת זאת, הורה השופט על אמצעי הגנה המגבילים את יכולתו של המערער לבצע עסקאות או למשוך סכומי כסף גדולים ללא אישור. החלטה זו איזנה בין הצורך להגן על זכויותיו ונכסיו של המערער, ללא מינוי אפוטרופוס. הערות האזהרה על רכושה יבטיחו את הגנתה, ולבנק נמסר על הגישה המוגבלת לחשבון. על פסק הדין לא ערערו הצדדים והפיקדון לערעור הוחזר.