רע"א 6726/96

תקציר

במקרה זה התייחס בית המשפט העליון לשאלה האם חברי אגודה שיתופית יכולים להיות אחראים באופן אישי לחובות האגודה לפי חוק הסדרי המגזר החקלאי המשפחתי. המערערים, חברי האגודה השיתופית בית נקופה, חלקו על ההאשמות בחשבונותיהם האישיים, וטענו כי הוטלו עליהם חובות האגודה שלא כדין ללא הסכמתם. המשקם דחה את התנגדותם, בנימוק שנוהג ארוך שנים באגודות שיתופיות מאפשר חיובים כאלה. בית המשפט המחוזי אישר החלטה זו, וקבע כי לא נפלה טעות גלויה. עם זאת, בית המשפט העליון מצא כי המשקם שגה בכך שלא בדק אם התנהגותם של החברים מהווה ויתור על הצורך בהסכמה ספציפית עתידית, כנדרש בחוק. יתר על כן, המשקם לא הוכיח די הצורך את תחולת הנוהג על כל חבר בנפרד. בית המשפט הדגיש כי לא ניתן להסיק הסכמה רק מהיעדר התנגדויות של חברים וכי צריכות להיות ראיות ברורות לפרקטיקה השוללת את הצורך בהסכמה מפורשת. בית המשפט העליון קבע כי פסק השיקום מכיל טעויות עובדתיות ומשפטיות מובהקות, המחייבות את ביטולו. לפיכך התקבלו הערעורים, תוך הדגשת העיקרון לפיו לא ניתן להטיל על חברים אחריות אישית לחובות האגודה ללא הסכמה מפורשת או פרקטיקה מוכחת באופן חד משמעי. החלטת בית המשפט משקפת איזון זהיר בין זכויותיהם של חברי האגודה השיתופית לבין הצורך במתן דין וחשבון בהסדרי חוב.