ת"א 41660-07-21

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת להפקעת מקרקעין ולפיצויים המגיעים לאחר מכן לבעל הקרקע הקודם. החברה שאדמתה הופקעה פנתה לבית המשפט בבקשה לבטל את ההפקעה, מה שהוביל לדחיית עתירתם ב-20 במאי 2020. החברה לא ערערה על החלטה זו ורק דרשה הערכת שווי של פיצויי הפקעה ביוני 2020. גם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, לעומת זאת, לא פעלה בהקדם, ורק דרשה את פינוי הקרקע והעניקה שומת פיצויי הפקעה באפריל 2023. לאחר מכן ביקשה החברה פסק דין חלקי לטובתם ומומחה שיקבע את סכום הפיצוי הסופי, שנדחה על ידי בית המשפט ביולי 2023. בית המשפט דחה גם את בקשת החברה להארכה של 8 חודשים לפינוי הנכס. בעקבות זאת, נתן בית המשפט שמאות נגדית של שווי הקרקע ודחה את עיקרי הקביעות בה. פסק הדין נועד לקבוע את הפיצוי המתאים לחברה, תוך התחשבות בהתנהלות שני הצדדים. החוק קובע ככלל כי הצד המפקיע ישלם הפרשי הצמדה וריבית על סכום הפיצוי. עם זאת, פסק הדין מכיר בכך שהתנהלות החברה, לרבות עתירתם לביטול ההפקעה, מנעה את מסירת הנכס. לפיכך, בית המשפט מיישם באופן חלקי את הדין הרלוונטי, ומחייב את הפרשי ההצמדה לוועדה רק עבור התקופה שמרגע ההפקעה ועד לבקשת הפיצויים הראשונה של החברה. עבור התקופה שמהבקשה הראשונה ועד לדרישת הוועדה לפינוי, החברה זכאית לקבל הן הפרשי הצמדה והן ריבית. כמו כן, בית המשפט מעניק לחברה שהות עד ליום 31.12.2023 למסירת הנכס, במהלכו ייגבו הפרשי הצמדה בלבד. לבסוף, פסק הדין קובע כי החל מיום 1.1.2024 ואילך, אי מסירת הנכס על ידי החברה מהווה מניעה שלא כדין, ולפיכך לא ישולמו הפרשי הצמדה או ריבית. פסק הדין מסתיים בכך שעל הצדדים להסכים על סכום הפיצוי המעודכן, עם אפשרות לפנות לבית המשפט במקרה של מחלוקות. החלטה זו משתלבת עם פסק הדין מיום 15.8.2024 ומהווה ניסיון מקיף לפתור את הסוגיות המורכבות העולות מסכסוך הפקעת הקרקעות.