בע"מ 946/08

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בתיק אזרחי מורכב המתפרש על פני מספר עשרות שנים וסובב סביב אדם לוקה בנפשו, המבקש, אשר מכר דירה לאחיו וגיסתו, המשיבים. המבקשת, שלא הוכרזה כבלתי כשירה עד שנת 1996, חתמה על הסכם המכר בשנת 1984. מספר שנים לאחר מכן, אחיו ואחותו של המבקש, המשמשים כאפוטרופסיו, הגישו תביעה לביטול המכירה בטענה שהמבקש אינו כשיר להבין את העסקה, אך התביעה נדחתה. המבקש, באמצעות אפוטרופסו אקים, ערער על החלטה זו פעמיים, ושתיהן נדחו בשל חלוף הזמן והיעדר ראיות לביסוס טענותיהם. הגלגול השלישי של הערעור, שפסק דין זה נועד לו, מתמקד בשתי נקודות עיקריות. ראשית, מבקש המבקש להציג ראיות נוספות שנאספו מארכיוני אגף השירות לאנשים עם מוגבלות, לרבות דוחות ומסמכים המעידים על חוסר יכולתו של המבקש לטפל בענייניו הכספיים. שנית, מבקש המבקש לבטל את עסקת המכר, בטענה כי הליקוי הנפשי מנע ממנו להבין את מהות החוזה. המשיבים טוענים כי חלוף הזמן, יחד עם מעורבותם של אביו של המבקש ועורך דין בעסקה, יש לפסול כל טענה של המבקש. השופט פותח בהתוויית המסגרת המשפטית והפסיקה הקודמת סביב סוגיית הליקוי השכלי והעסקאות המשפטיות. מסקנתם היא כי במקרה זה על המבקש להוכיח כי ליקויו הנפשי מנע ממנו להתקשר בחוזה, וכי הביטול מוצדק. לאחר בחינה מדוקדקת של חומר הראיות ושקילת רגישותו של התיק, מחליט השופט שלא לאפשר את הראיות הנוספות שהציג המבקש, שכן אין בהן כדי לשנות באופן מהותי את הנוף הראייתי, במיוחד בהתחשב בזמן הרב שחלף מאז ביצוע העסקה. זאת ועוד, השופטת מדגישה את חוסר המעשיות שבבדיקת כשירותו של המבקש בשנת 1984 בשל הנתונים החסרים וההנחה כי האב המנוח פעל לטובת בנו. בסופו של דבר, השופט דוחה את בקשת רשות הערעור, בנימוק של חוסר יכולת לבחון לאחור את כשירותו של המבקש מלפני שלושה עשורים. במקום זאת, השופט מציע כי הצדדים המעורבים יתמקדו בעתידו של המבקש וימצאו דרך להסכים על תנאים המיטיבים עמו, תוך הימנעות ממאבקים משפטיים יקרים ומרים נוספים. לפיכך, החלטות הערכאות הנמוכות מתקבלות, ובקשת רשות הערעור נדחית.